כשאת אומרת לא! .....
אז שוב אני חוזרת לנושא הזה שבעצם לא עוזב אותנו כהורים אף פעם. איך להגיד לא ולדאוג שישאר ככה. כשהאפרוח שלי מנסה להפוך את פח הזבל בפעם המיליון באותו היום, אחרי שהפח כבר עבר למקום "כבוד" מורם, אחרי שהסברתי יפה שזה זבל ולא נוגעים, אחרי שאספנו את הזבל שהאפרוח כבר שפך עשרים פעם אני כבר לא יודעת מה לעשות! הסברתי יפה, עזרתי לאסוף, לא הרשתי לאסוף, אספתי בעצמי, כעסתי, צעקתי , נתתי מכה על היד, הצעתי תעסוקה אחרת וכל דבר שיכולתי לחשוב עליו, זהו! אני כבר מיואשת, לא יודעת מה לעשות ואין לי כח למאבקים האלה כשנראה שאני מדברת לקיר- אל תעשה, אסור, לא לעשות, זה מלוכלך....... שלא לדבר על זה שהרצפה שלי הא שטיח שלא בדיוק מחבב את התהפכות הזבל שוב ושוב
וכמובן שהזבל זו רק דוגמא אבל כזו שמשום מה חוזרת לאחרונה הרבה. אז מה עושים? היום כבר הרגשתי שאני מתחרפנת לגמרי וממש לא מתאים לי להמשיך ככה.
צריכה
אז שוב אני חוזרת לנושא הזה שבעצם לא עוזב אותנו כהורים אף פעם. איך להגיד לא ולדאוג שישאר ככה. כשהאפרוח שלי מנסה להפוך את פח הזבל בפעם המיליון באותו היום, אחרי שהפח כבר עבר למקום "כבוד" מורם, אחרי שהסברתי יפה שזה זבל ולא נוגעים, אחרי שאספנו את הזבל שהאפרוח כבר שפך עשרים פעם אני כבר לא יודעת מה לעשות! הסברתי יפה, עזרתי לאסוף, לא הרשתי לאסוף, אספתי בעצמי, כעסתי, צעקתי , נתתי מכה על היד, הצעתי תעסוקה אחרת וכל דבר שיכולתי לחשוב עליו, זהו! אני כבר מיואשת, לא יודעת מה לעשות ואין לי כח למאבקים האלה כשנראה שאני מדברת לקיר- אל תעשה, אסור, לא לעשות, זה מלוכלך....... שלא לדבר על זה שהרצפה שלי הא שטיח שלא בדיוק מחבב את התהפכות הזבל שוב ושוב