כשאני נאבד

[tampia]

כשאני נאבד

כשאני נאבד , אני צועק הצילו וכולם במעין הסכם שקט - לא באים. וכשהם לא באים אני נאבד עוד יותר בתוך עצמי וזה פוער לי חלל בלב וכעבור זמן מה עוד חלל נוצר מהכאב וכן הלאה. ואני מרגיש את הבדידות עוקצת בנקודה שלא ידעתי שהינה קיימת עד לאותו הרגע. כשאני נאבד אני עצוב כי לעצב תמיד יהיה יותר קל " למלא" חורים. והכל מסתובב מסביב ולא מפסיק וקשה לי לעקוב אחר המתרחש כי כל כך הרבה דברים קורים במקביל - ואז שוב אני נכנס לתוך עננת האבדון ואני זועק הצילו ואף אחד לא בא. אף אחד אף פעם לא בא. וזה מצחיק אותי לפעמים כמה טיפש אני יכול להיות ולא ללמוד. זה מצחיק אותי עד כמה אני יכול להיות מטומטם ולקוות. מי כמוני יודע שתקווה פוגעת ומובילה לעננת חוסר וודאות וזה באמת החוסר הזה שבוודאות שמותיר אותי חסר כיוון כשם שאני כעת. כשאני נאבד אני צועק הצילו - ואף אחד לא בא. ולפעמים זה מצחיק נורא שאט אט האנושיות שבי הולכת ולא שבה יותר. לפעמים כשאני נאבד ואף אחד לא בא חלק שבי הולך ואף פעם לא חוזר. לפעמים כשאני נאבד אני מאבד את עצמי.

 

[מרי טיטפר]

../images/Emo201.gif

הבדידות מכאיבה מאוד, ואתה כותב מאוד יפה.

 

[גרא.]

tampia,כשאדם מרגיש שהוא הולך וטובע,הוא צועק

הצילו ומבקש עזרה.לפעמים העזרה זמינה,לעיתים אפשר למצוא אותה,אם יודעים היכן לחפש.התחושה שלך שאתה נאבד לבד בבדידותך,ואיש אינו בא לעזרתך.אינה מחוייבת המציאות.כי תמיד,תמיד יש לאן לפנות,את מי לשתף,שזה מאד משמעותי,והיכן להעזר.גם הכתיבה כאן,בכך ששתפת אותנו,יכולה להסב לך תחושה שאינך לבד,כי יש מי שקורא אותך,מי שמקשיב לך בדיעבד,מרגיש אמפטי כלפיך,רוצה ויכול לעזור.בכל מקרה,אתה יכול במיידי לפנות לער"ן (עזרה נפשית ראשונה) טל' 1201 .אתה יכול להכנס לפורום תמיכה נפשית למבוגרים של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) כאן בתפוז.גם ליצור איתם קשר באתר sahar.org.il 8 וכבר אתה אינך לבד.יש הקשבה,יש רצון לעזור,יש מי שיציל אותך תמיד.לטווח היותר רחוק,כדאי שתחשוב על טיפול פסיכולוגי,כזה שיעזור לך להתמודד לא רק עם הבדידות,אלא גם עם סיבותיה,מה,וכיצד תוכל למצוא את הדרך להמנע או למנוע אותה.tampia,אינך בודד אתה עכשיו אתנו.

 

[tampia]

תגובה

אני מנסה למלות את החיים שלי בחברה שפה בפורמים כי אין לי אף אחד לפנות אליו אמנם זה לא אותו דבר כמו בחיים האמיתיים להיות עם מישהו אבל זה יותר טוב מאשר להיטרף על ידי הבדידות הסיבה שלי שאף אחד לא יכול להבין אותי היא שאף אחד לא יכול להבין מה עובר עליי חוויתי אונס פיזי 5 שנים ברציפות ואונס נפשי בבית במשך כל תקופת גיל ההתבגרות ועכשיו המשקעים האלו החלו לצוף לפני שנה

 

[גרא.]

tampia,נשמע מזעזע,ומבהיר היטב את מצבך

הנפשי.מכאן ברור שאתה חייב להגיע מוקדם ככל האפשר לטיפול.תוכל לקבל התייחסות ראשונית והפנייה לטיפול במרכז לנפגעי תקיפה מינית,טל 1203 .טיפול לא ישבור את מעגל הבדידות,אבל עשוי לאפשר לך להפתח ולתקשר טוב יותר עם אנשים בסביבתך הקרובה.

 

[tampia]

אני בקשר איתם

ישנה אפשרות שקבוצת תמיכה תיפתח אחרי החגים ואני רוצה לגשת אליה... במהלך החג הבנתי עד כמה אני לבד - בשגרה היומיומית יש לך כל כך הרבה דברים ואתה עסוק שאתה לא שם לב לזה... אבל לא בחג - זה מה ששבר אותי המציאות הזאת... אני לא יודע אם אתה זוכר גרא אבל לפני שנה ומשהו כתבתי פה... ההודעה הייתה בתוכן כזה של בנאדם שלא מפסיק לשקר ולא יודע למה... היום אני מתחיל להבין ואני עובד על עצמי ועושה עבודה - ועובדה שהגעתי למצב שהפסקתי לשקר ולמקום שבו אני מעריך את עצמי{ אמנם לא לגמרי} עדיין אני לא סולח לעצמי ושונא את עצמי... עדיין יש עוד המון עבודה

 

[גרא.]

tamptia,לפניך עבודה קשה,אבל אם היא תלווה

באמונה ובתקווה שאתה יכול להתגבר על המצוקה,ועל הבדידות,זה יקרה.

 

[tampia]

אני צריך אנשים

זה מה שאני ריך כרגע אנשים שאוכל לדבר איתך ולחלוק... אני בטוח בזה שאני אצליח אם יהיו לידי אנשים... כי כל השנה הזאת אני הייתי לבד עשיתי את הדרך שלי לבד עם עצמי...אבל גם אני בנאדם וגם לי יש אין סוף כוחות... ולכן אני צריך שמישהו יהיה איתי

 

[גרא.]

tamptia,אנשים,זה מה שתוכל למצוא ולפגוש בקבוצת

התמיכה.אנשים שיחד איתך בקבוצה,יקשיבו לך,ישתפו אותך בקשיים שלהם,ויש לעיתים גם התחברויות חברתיות בקבוצות האלה,הממשיכות אחרי שהקבוצה מסתיימת.בהצלחה.

 

[tampia]

לפעמים הציפייה

לעד שתיפתח אותה קבוצת תמיכה הורגת אותי... כי כרגע אני מרגיש שאני צריך מישהו שאיתו אוכל להינות ולשתף וליצור חוויות.... אפילו טאי צ'י וצ'י גונג אין לי כבר עצבים לעשות מרוב התסכול... אני מבין את מה שאתה אומר ואני מקבל את זה בלב שלם אבל מה עושים עד לאותה נקודה שבהן יש אינטרקציה עם אנשים?