כל ההשגים שלנו הם בזכות גדולה שלנו!
לקות למידה. עם המונח הזה אני בכלל לא מסכימה. זו לא לקות למידה - זו למידה אחרת. כשאדם לא רואה טוב הוא שומע הרבה יותר טוב. הגוף שלנו יודע לפצות את עצמו. הסתכל סביבך כמה דיסלקטים והיפראקטיבים הם אנשים יצירתיים שחבל על הזמן. במקרה? ברור שלא. המוח הימני הוא מאוד דומיננטי אצל רובנו. השמאלי ישן קצת. לכן יש לנו בעיה עם פרטי הפרטים, אבל אנחנו מקשרים דברים שאנשים אחרים לא מבינים כלל. אז בבית הספר שמים יותר ויותר את הדגש על למידה מאוד "שמאלית",בה צריכים להפעיל את ההגיון ולא את הדמיון ובעצם חוסמים את האפשרות שלנו ללמוד. ואז כמובן יש את התסכול, הכעס, האשמה וכו, שהולכים איתנו לכל מקום. אז אין מה לעשות? יש מה לעשות. קודם כל לבחור מקצוע שמתאים לתכונותינו, למה שמעניין אותנו, מקצוע בו נוכל למצות את עצמנו: בימוי, ציור, מוזיקה, תקשורת, הדרכה, טיפול וכו. גם את מקום העבודה נצטרך להתאים ליכולות שלנו. פאשלות כולם עושים. גם אנשים שאינם לקויי למידה. אז אם אנחנו מצפים מעצמנו שנעשה פאשלות - הן על בטוח תגענה. אבל אם יש בנו ביטחון עצמי שהכל יסתדר, אנחנו מתחילים את העבודה ממקום אחר לגמרי. כשעבדתי כמנהלת חשבונות הייתי פשוט מעולה. עליתי על אי איזונים שאחרים היו צריכים לשבת ולעשות את כל הסימנים. אבל השולחן שלי היה נראה איום ונורא. הבוס שלי שמאוד אהב סדר, תמיד כעס, אך תמיד כאשר הוא ביקש ממני איזה מסמך, הייתי בציק שולפת אותו מתוך כל הערימה. הוא למד להסתדר עם זה. אז אדם שלא למד לארגן הכל בצורה מסודרת(ולזה יש השלכה בהרבה מאוד תחומים, כולל אחסון ושליפת המידע מהמוח) קשה לו מאוד לתמרן בחברה שיעילות ותחרות הן מילות המפתח, אך הוא יכול לבלוט בחברה בתחומים בהם הוא בהרבה יותר טוב מחבריו המסודרים. מאיה
