כרמיאל שלי 2003
החוויה הכרמיאלית שלי 10:00 – בבוקר יום שישי, היום שאחרי, מוצא אותי עצובה וכבר---מתגעגעת. למרבה הפלא -נעים באוהל שבצל האורנים. בחוץ- פועלת בקצב מואץ 'חטיבת הפירוק' של עיריית כרמיאל. ובשיטתיות מדהימה היא מוחקת את מה שעד לפני מספר שעות היה ידוע בפי כל בשם: 'כרמיאל 2003' . אני מוציאה ראשי מהאוהל ומתבוננת בעיניים מעורפלות כבדות-עפעף בעשרות ידיים חרוצות, המגלגלות צינורות וחוטים, המקפלות יריעות רשת צל, במנוף העורם פלחי גדרות בערימות ערימות, במשאיות המטרטרות, במלגזות הרועשות שמעמיסות כל מה שמוקם פה באופן אירעי. מסביב פועלי הניקיון כמו נמלים חרוצות אוספים בקצב מונוטוני כל בדל כל כוס פלסטיק כל נייר, שקית או בקבוק . לאט לאט חוזר הצבע הירוק למדשאות שמסביב. באוהל ישנות בנותי. בהגיענו למקום 3 ימים קודם לכן , סיפרתי להן כי הרגע הקשה מכל הוא הרגע של: 'אחרי'. אני רוצה לכתוב המון המון המון - על כל מה שחוויתי למן ההתחלה ועד הסוף, אבל- ביננו הכל כבר נאמר כל אירוע סוקר כל חוויה כבר נירשמה – ומה לי נותר ? רק לפנות אל מיעוט ה'מלינים' שביננו: ראשית למלינים על ה'המוניות והצפיפות' אומר- כי – אכן, כל מי שביקש 'לצלוח' את ההמונים בין 'מגרשי הטניס' ל'גלגליות' או מה'גלגליות' ל'היכל הספורט' - נידרשו לו שיקולי דעת של 'חמ"ל', כי זה באמת נחשב ל'מבצע התשה' אמיתי, אך חישבו על כך- אחרי הכל - מה היתה עושה לנו ה'דלילות'? אם לא להעכיר את רוחנו?! בסיכומו של דבר ה'המוניות' היא שיצרה את אווירת השמחה – והיתה אווירה שמחה מאוד מאד מאוד... שנית למלינים על קשיי הריקוד במגרש הטניס, ובמגרש הגלגליות. חבר'ה אלה המגרשים- מ'קידמא דנא', אולי 1000 איש וויתרו על ה'ייסורים' אבל בפועל כמה אלפים טובים רקדו שם ב'תענוג' אחד גדול עד אור הבוקר. פרט לכך -למצטיידים בנעל נוחה ומתאימה (מנסיון שלי!!!) - החוללות היתה אפשרית ) מה גם שלשנה הבאה מתוכנן כיסוי כולל של מגרש הטניס ביריעה שתתאים לכל נעל. בשורה התחתונה - האלפים שחוללו הוכיחו שהכל אפשרי שהכל נימחל, שלישית המופעים על הבמה המרכזית- היו כאלה שהלינו ש'שעמם' אותם לראות שוב את המחולות השיגרתיים. חבר'ה הכל צפוי וידוע מראש, כי מדובר בפסטיבל 'מחולות' כרמיאל ולא בפסטיבל ברייקדנס או טראנס, או ריקודי בטן, למה בדיוק ציפיתם ?, מה שצפוי זה מה שקיבלנו ולדעתי אין להלין על כך- פעם בשנה אנחנו באים לכאן- ולאמר שזה נדוש- זה יומרני, מה כל שבוע אנחנו חוזים במופעי מחול ?! די להגזים. המופעים היו בפרופורציה נכונה ויפים כל אחד לכשלעצמו. במיוחד אהבתי את המופע של 'אל תדאג' ו- מה שכולם פה טועים ומכנים מאירלנד באהבה זה בעצם מופע 'מחווה לאירלנד' והכי הכי הכי מדהים – זה שהמופע היה כל כך מוצלח וכל כך אמין- עד כי קשה להאמין שאבי לוי – הוא היה הבחור שמאחורי הביצוע: מלה אחת על אבי- שנחשב ליוצר/מחבר של ריקודי עם –מחול ישראלי , הבחור האנרגטי הצנום מאשדוד- זה שחיבר את מעגלים : 'אמארין', 'עולם מלא אהבה' 'קזבלנקה' 'רחמים לב העולם' 'תוף וכינור ובזוגות -'את' 'סולטנה' 'אמור-אמור' = הפיק את המופע הזה.. יכולתם להאמין שהוא יפיק הופעה שכזאת ?!?!?! אם לא נצדיע לו- אז למי כן ?! יישר כוח !!!! המכונית שלנו עושה דרומה דרך שערי העיר, בצידי הדרכים עמלים עובדי העירייה בקפול דגלי הפסטיבל, ותרנים נעקרים ונערמים על עגלת טרקטור אל מחסן כל שהוא אי שם בעיר. מצהלות הפסטיבל נדמו- ובאוויר שיגרה של מציאות עכשווית, תם הפסטיבל. מלות סיום לתושבי כרמיאל: תודה על קבלת הפנים המאירה, תודה על שחלקתם איתנו יום אחר יום לילה אחר לילה את השמחה הגדולה . אנחנו יודעים שעבורכם אלה שלושת הימים הכי מאושרים במשך השנה, עיניין סימביוזי טהור, גם עבורנו המחוללים מכל רחבי הארץ אלה הם 3 ימים של שכרון חושים והנאה אמיתית. תודה ולהתראות בשנה הבאה! אפרופו מפגשים- מלבד 'ראפ תימני' לא זיהיתי אף אחד...
החוויה הכרמיאלית שלי 10:00 – בבוקר יום שישי, היום שאחרי, מוצא אותי עצובה וכבר---מתגעגעת. למרבה הפלא -נעים באוהל שבצל האורנים. בחוץ- פועלת בקצב מואץ 'חטיבת הפירוק' של עיריית כרמיאל. ובשיטתיות מדהימה היא מוחקת את מה שעד לפני מספר שעות היה ידוע בפי כל בשם: 'כרמיאל 2003' . אני מוציאה ראשי מהאוהל ומתבוננת בעיניים מעורפלות כבדות-עפעף בעשרות ידיים חרוצות, המגלגלות צינורות וחוטים, המקפלות יריעות רשת צל, במנוף העורם פלחי גדרות בערימות ערימות, במשאיות המטרטרות, במלגזות הרועשות שמעמיסות כל מה שמוקם פה באופן אירעי. מסביב פועלי הניקיון כמו נמלים חרוצות אוספים בקצב מונוטוני כל בדל כל כוס פלסטיק כל נייר, שקית או בקבוק . לאט לאט חוזר הצבע הירוק למדשאות שמסביב. באוהל ישנות בנותי. בהגיענו למקום 3 ימים קודם לכן , סיפרתי להן כי הרגע הקשה מכל הוא הרגע של: 'אחרי'. אני רוצה לכתוב המון המון המון - על כל מה שחוויתי למן ההתחלה ועד הסוף, אבל- ביננו הכל כבר נאמר כל אירוע סוקר כל חוויה כבר נירשמה – ומה לי נותר ? רק לפנות אל מיעוט ה'מלינים' שביננו: ראשית למלינים על ה'המוניות והצפיפות' אומר- כי – אכן, כל מי שביקש 'לצלוח' את ההמונים בין 'מגרשי הטניס' ל'גלגליות' או מה'גלגליות' ל'היכל הספורט' - נידרשו לו שיקולי דעת של 'חמ"ל', כי זה באמת נחשב ל'מבצע התשה' אמיתי, אך חישבו על כך- אחרי הכל - מה היתה עושה לנו ה'דלילות'? אם לא להעכיר את רוחנו?! בסיכומו של דבר ה'המוניות' היא שיצרה את אווירת השמחה – והיתה אווירה שמחה מאוד מאד מאוד... שנית למלינים על קשיי הריקוד במגרש הטניס, ובמגרש הגלגליות. חבר'ה אלה המגרשים- מ'קידמא דנא', אולי 1000 איש וויתרו על ה'ייסורים' אבל בפועל כמה אלפים טובים רקדו שם ב'תענוג' אחד גדול עד אור הבוקר. פרט לכך -למצטיידים בנעל נוחה ומתאימה (מנסיון שלי!!!) - החוללות היתה אפשרית ) מה גם שלשנה הבאה מתוכנן כיסוי כולל של מגרש הטניס ביריעה שתתאים לכל נעל. בשורה התחתונה - האלפים שחוללו הוכיחו שהכל אפשרי שהכל נימחל, שלישית המופעים על הבמה המרכזית- היו כאלה שהלינו ש'שעמם' אותם לראות שוב את המחולות השיגרתיים. חבר'ה הכל צפוי וידוע מראש, כי מדובר בפסטיבל 'מחולות' כרמיאל ולא בפסטיבל ברייקדנס או טראנס, או ריקודי בטן, למה בדיוק ציפיתם ?, מה שצפוי זה מה שקיבלנו ולדעתי אין להלין על כך- פעם בשנה אנחנו באים לכאן- ולאמר שזה נדוש- זה יומרני, מה כל שבוע אנחנו חוזים במופעי מחול ?! די להגזים. המופעים היו בפרופורציה נכונה ויפים כל אחד לכשלעצמו. במיוחד אהבתי את המופע של 'אל תדאג' ו- מה שכולם פה טועים ומכנים מאירלנד באהבה זה בעצם מופע 'מחווה לאירלנד' והכי הכי הכי מדהים – זה שהמופע היה כל כך מוצלח וכל כך אמין- עד כי קשה להאמין שאבי לוי – הוא היה הבחור שמאחורי הביצוע: מלה אחת על אבי- שנחשב ליוצר/מחבר של ריקודי עם –מחול ישראלי , הבחור האנרגטי הצנום מאשדוד- זה שחיבר את מעגלים : 'אמארין', 'עולם מלא אהבה' 'קזבלנקה' 'רחמים לב העולם' 'תוף וכינור ובזוגות -'את' 'סולטנה' 'אמור-אמור' = הפיק את המופע הזה.. יכולתם להאמין שהוא יפיק הופעה שכזאת ?!?!?! אם לא נצדיע לו- אז למי כן ?! יישר כוח !!!! המכונית שלנו עושה דרומה דרך שערי העיר, בצידי הדרכים עמלים עובדי העירייה בקפול דגלי הפסטיבל, ותרנים נעקרים ונערמים על עגלת טרקטור אל מחסן כל שהוא אי שם בעיר. מצהלות הפסטיבל נדמו- ובאוויר שיגרה של מציאות עכשווית, תם הפסטיבל. מלות סיום לתושבי כרמיאל: תודה על קבלת הפנים המאירה, תודה על שחלקתם איתנו יום אחר יום לילה אחר לילה את השמחה הגדולה . אנחנו יודעים שעבורכם אלה שלושת הימים הכי מאושרים במשך השנה, עיניין סימביוזי טהור, גם עבורנו המחוללים מכל רחבי הארץ אלה הם 3 ימים של שכרון חושים והנאה אמיתית. תודה ולהתראות בשנה הבאה! אפרופו מפגשים- מלבד 'ראפ תימני' לא זיהיתי אף אחד...