בורות
אני קוראת את מה שכתבתן, וניזכרת ליפניי ארבע שנים בהיריון של מירבי, אני גרה בשכונה בראשון שאחת יודעת על השנייה, ואיך שגדלה לי הבטן התחילו כל השאלות, ובוודאיי שאז עוד יותר לא היתה מודעות, והיו שאלות כאלה מטומטמות כמו האמא לא ניפגעה שאת שוכבת עם האבא, או יש לך סבלנות לחיות עם הזוג תישעה חודשיים, ועוד כל מיני אטימות שממש ליפעמיים עלו לי על העצבים, עד שלקחתי יוזמה והסברתי פעם אחת בשפת ההורים בבית ספר של הבת שלי, מה זה תהליך הפונדקאות,ותאמינו לי פירגון כזה לא קיבלתי הרבה זמן, עד היום אחריי תקופה ארוכה כל הזמן שהמנהלת רואה אותי, היא נותנת לי חיבוק ואומרת לבת שלי, יש לך את המזל הכי גדול בעולם שיש לך אמא מיוחדת כזאת, לי זה עושה טוב ולבת שלי עוד יותר,לכן כל מי שאטום לנושא הזה, שישאר עם זה אנחנו את שלנו עשינו, גאות מאוד ואומרות תודה שאלוהים נתן לנו את הזכות, לא כל אחת יכולה לעבור חלק גדול וכביר בחיים שלה, לכן תמשיכו לחייך, להנות, וכמובן כשהתוצאה מגיעה הכל מתגמד, שיהיה לכולכם בהצלחה שלכם באהבה רבה סילבי.