אני מודה שכאן../images/Emo68.gif
דעתי מחולקת ולא ברורה כ"כ. מה שיעזור בבחירה בין השתיים היא ההחלטה להסכים או לא להסכים להנחה כי מטרת ההורה לחנך את הילד להיות הורה ואזרח טוב ישר ובעיקר שורד כמו שצריך. ולגבי דעתי מחד,רעיון מצויין להורים דואגים לארגן כרטיס חכם כזה או אחר,המאפשר לילד להוציא כסף בצורה של כרטיס או בצורה של אשראי-וכך בשעת צרה אפשר להעזר בכרטיס במקום להצמד לילד כל הזמן. זאת מאחר וילד בן-עשרה של היום,הוא לא של לפני עשר שנים או עשרים. לפני עשר או עשרים הילדים עד כמעט גיל תיכון לא קנו יותר מידי דברים,וכמובן שלא חשבו לרכוש בעצמם לעצמם כלום. מה גרם לשינוי כולנו יודעות,לכן אין צורך לחזור על זה שוף כאן. לכן כאשר את שולחת את הילד שלך למקום כזה או אחר לבדו,תוכלי להיות מעט יותר בטוחה אם הוא יוכל להוציא כסף בעצמו ולא להיות תלוי בך במאת האחוזים(למרות שאת הכסף שיש לו את בעצם נתת...) מאידך,האם הילד ידע לעשות שימוש נכון בכסף? בכל כסף שהוא? בפרט אם הוא נמצא בצורה של כרטיס פלסטיק ולא בשטרות?(כל אחת שיצא לה בפעם הראשונה להחזיק שטרות בסכום העולה על אלף ש"ח יכולה להיזכר בתדהמה/הלם/שוק שעבר בה אז,אני עוד זוכרת...) האם אני סומכת על הילד שלי שידע להבדיל בין טוב לרע,בין מספיק ליותר מידי כשאני נותנת לו מפתח לקופת חרסינה גדולה כ"כ? והאם אני יודעת שהוא קונה את הדברים הנכונים? האם ילד בגיל כזה כבר יכול להיות אחראי על עצמו ועל קניותיו? או בשורה התחתונה,האם הילד יכול להחליט להתחיל להיות מכור בעצמו לסם הקנייה לפני שהסם בעצמו יקפוצ עליו ממילא כמה שנים מאוחר יותר? להנחה בראשית הקטע,אני יכולה לענות בקושי,מאחר ואני נטולת ילד כרגע, ב-"לא יודעת". אני בטוחה שעדיף ללמד ילד מלהמנע ממשהו. אך אם הוא לא מכיר את המשהו הזה,האם הוא לא יכיר אותו כעת ואז צריך גם ללמד אותו להמנע ממנו? או במילים אחרות,אם הילד שלי הוא לא קונה לבדו או בעזרתי בכסף,אלא מקבל הכל מן המוכן,האם אני צכה לעודדו לרכוש בעצמו? האם אני במו ידי מעודדת את הילד בגיל כה-צעיר להפוך לעבד לעולם הקפיטלסטי ההרסני שאולי כרגע הוא יכול להשאר מחוצה לו-והאם ההמנעות מההשתתפות במשחק באמת מונעת את ההשתתפות(הסבילה)? והאם הוא יפסיד מזה כשבסופו של דבר יהיה מחוייב להשתתף בו? שאלה קשה-והתשובה לא חד-משמעית. אני הייתי נוטה להמנע מלתת לילד שלי כרטיס כזה,אני עצמי הצלחתי להמנע ממנו עד לגיל מאוד(אבל מאוד)מתקדם.