כרגיל (חלק ב)
(הסוף של חלק א) ...אז זה נכון, היא לא משקיעה גם בלהיות נחמדה, אבל היא כאן, זה מספיק, שיגידו תודה. כאן באותו המקום בדיוק, כבר עשור, כך נדמה וכמה שרוצה, וכמה שמקווה דבר לא קורה. איכשהו היא עדיין רוצה לגובה ומקווה לרוחק כבר שנים, יש לה כבר תואר בכמיהה לדברים. (חלק ב) הספר, הוא לוקח מספריים, מתבונן מעט ומתחיל לספר, היא כבר שמעה את הכל, אותם סיפורים, חושבת אולי תעבור לספר אחר, תביא לשינוי קטן, תשנה הרגל, להתחיל בקטן ומכאן זה כבר יתגלגל. היא מבקשת קרחת. ``מה?`` הוא שואל. ``קרחת``, היא אומרת וממשיכה להסתכל. ``זה לא יתאים לך, גברת``, הוא עונה, היא שוב מביטה במראה, ``מה זה משנה?!`` ואולי זה ההרגל, ואולי זה הגיל, ``טוב, נו``, היא מוותרת, ``תספר כרגיל``… ______________________________________________________ זהו, סתם שיר שקפץ עליי, אין צורך לרחם עלי או משהו
בד``כ זאת פרוזה, הפעם גם בחרוזים... אני לא איש מחשב ולכן נאלצתי לחלק את העניין לשניים. מקווה שתאהבו.
(הסוף של חלק א) ...אז זה נכון, היא לא משקיעה גם בלהיות נחמדה, אבל היא כאן, זה מספיק, שיגידו תודה. כאן באותו המקום בדיוק, כבר עשור, כך נדמה וכמה שרוצה, וכמה שמקווה דבר לא קורה. איכשהו היא עדיין רוצה לגובה ומקווה לרוחק כבר שנים, יש לה כבר תואר בכמיהה לדברים. (חלק ב) הספר, הוא לוקח מספריים, מתבונן מעט ומתחיל לספר, היא כבר שמעה את הכל, אותם סיפורים, חושבת אולי תעבור לספר אחר, תביא לשינוי קטן, תשנה הרגל, להתחיל בקטן ומכאן זה כבר יתגלגל. היא מבקשת קרחת. ``מה?`` הוא שואל. ``קרחת``, היא אומרת וממשיכה להסתכל. ``זה לא יתאים לך, גברת``, הוא עונה, היא שוב מביטה במראה, ``מה זה משנה?!`` ואולי זה ההרגל, ואולי זה הגיל, ``טוב, נו``, היא מוותרת, ``תספר כרגיל``… ______________________________________________________ זהו, סתם שיר שקפץ עליי, אין צורך לרחם עלי או משהו
בד``כ זאת פרוזה, הפעם גם בחרוזים... אני לא איש מחשב ולכן נאלצתי לחלק את העניין לשניים. מקווה שתאהבו.