אגב, מר אדוני.....
נדמה לי שאתה שכתבת על נושא הגיל. רציתי לומר לך, שאני מאוד מכבדת אנשים שמביעים דעתם ובכל גיל. אלא מאי, הנסיון של החיים הוא הערך המוסף. ידענות מופלגת, ראש אנליטי ועוד אינם מספיקים כדי לשרוד בחיים. בן גוריון לא ידע לחייג בטלפון. יש פרופסורים המכוניים מפוזרים למרות ידענותם. הנסיון הוא הקצפת שבדובדבן. גם אני הייתי מריריה על מה שקורה בארץ. אבל לקחתי את הענינים בידיים. התנדבתי לביה"ח שניידר ונתתי המון שעות(לאחר שעות העבודה). למען הילדים. הם נהנו. אני נהניתי. ואין זה מבחינת לטמון את הראש באדמה. אין זה לברוח מהמציאות. פשוט, במקום לקטר, לצאת מהבית ולתת. לתת. לתת. ו...לתת....