כציפור על גג בודד

[סובלנית.]

כציפור על גג בודד

כשהתגרשתי מהבעל , גיליתי אהבה מסוג אחר, אהבה חונקת, אהבה שלא עוזבת, היא טובה מאוד אבל היא לוחצת. הוא נמצא איתי כל לילה, הוא לא עוזב אותי לרגע, הוא שואל עם מי אני מדברת בטלפון, ולמה במאפרה יש אפר מאתמול. אם מי דיברתי, ומה קרה שצחקתי, והוא שיחליט מה טוב בשבילי, ושאף אחד לא יגיד לו איך להתנהג איתי. זה מתחיל להכעיס אותי, זה מתחיל לעצבן אותי, הוא יותר מעשרה גברים בשבילי. אבל אני לא יכולה להפרד ממנו, גם אני אוהבת אותו, למרות שהוא תלוי בי יותר מאשר אני תלויה בו. את הפרידה הזו לא אעשה לעולם למרות שאהבתו אלי חונקת יותר מאי פעם. כי זה הילד הקטן שלי שחושב שהוא תפס בעלות על אישיותי. ילד שמפחד שאמא תעזוב כמו שאבא עזב, ילד שמפחד שאמא תפגע יותר מפעם אחת, ילד שדואג לי כמו שלא דאגו לי לעולם. מכין לי כוס תה כשאני חולה, כועס עלי גם כשאני סתם לחוצה. ילד שלוקח אחריות גדולה מידי. לא התכוונתי שזה יקרה כך, כך החיים הובילו אותי, אני יודעת ילד שאני לא האמא הכי טובה בעולם, מכיון שלא לכך התכוונתי שתגיע, לא לדאגה כזו התכוונתי להביא אותך, אבל כולי תקוה שעם השנים תבין שאת הכל אנחנו עושים כדי שכולם יהיו מאושרים

 

[רותי ב.]

סובלנית יקרה

אני מתלבטת איך לכתוב לך את זה, אבל לדעתי, וגם זה עקב נסיון כואב פרטי באותו ענין, ילד לוקח אחריות באופן שאת תיארת, כאשר הוא מרגיש שאין בסביבתו מבוגר שמסוגל לקחת על עצמו את אותה אחריות. הוא לוקח על עצמו מטלות שאינו אמור לעסוק בהן בגילו, וכנראה שהוא מרגיש שכך הוא מקל עליך. אבל, עם האחריות הזו, וההתבגרות המוקדמת, והעומס הנוסף שהוא לוקח על כתפיו הדלות, הוא גם פוסח ומוותר לעצמו על היותו ילד, הוא מאבד את ילדותו. והעומס רב מאד. אולי ה`לא` שלך לא מספיק מורגש, אולי את צריכה לעשות חלוקת תפקידים חדשה ומוגדרת יותר, שבה יהיו נושאים שהם `מחוץ לתחום` בשבילו? נסי, חבל שהילד החמוד, הנפלא שלך, יאבד את ילדותו, שגם כך כנראה קשה לו. סליחה, אבל כאמור זה מנסיון די כואב.