כפתורים..
כשעוד היה באופנה לשים סוודר ענק שסבתא סרגה, לא הייתי צריכה כפתורים.. הייתי ילדה קטנה, שאהבה חום, וקור לא היה מפריע לה כי הייתי הילדה הטובה, שקיבלה מתנות קטנות, כמו סוודר home made עם ירח וכוכבים ללילה.. כשגדלתי, הסוודרים של סבתא נתחבו בארון, עברו הלאה לנכדות הבאות שעוד לא ידעו מה זה "אופנה", ו"סטייל".. עדיין ילדות היו..והיה לי כבר קר..ולא אוהבת קור.. אז התחלתי להשתמש בכפתורים.. למעיל.. לחולצה הארוכה.. במעליות "אסור ילדים מתחת לגיל 14 ללא ליווי הורים".. בחיים.. לכולנו יש כפתורים.. כאלה שאם לוחצים עליהם לפעמים יש זכרונות רעים, לפעמים זכרונות טובים.. לפעמים הכפתורים האלה מגלים לנו דברים שמעולם לא ידענו.. כמו ציור שלא ידענו לצייר, שיר שלא ידענו שזכרנו את המילים. לפעמים הכפתור קצת תקוע.. תקלה בייצור.. אז הוא מתחיל להיות מוחבא.. מוחבא מאנשים שרוצים אליך להתקרב, ואתה עדיין לא בטוח מה יהיה.. אתם מבינים? הוא רק צריך תיקון קטן, הכפתור..צריך לחשוף אותו יותר. כי שמו בכפתור הדיבור חלקים מיותרים.. כמו פחד.. ניסיון.. כאב.. והניסיון והכאב לפעמים עוזרים. אז אולי הם לא מיותרים..עדיין לא החלטתי.. אבל הפחד.. בהחלט מיותר.. פחד להתקרב.. ושהם יתרחקו.. פחד משקרים.. פחד מלמצוא משהו שעדיין לא מצאתי.. אז עובדים על הפחד.. מתקנים את הכפתור עם חיבוק וחיוך.. ייקח לו קצת זמן.. יש עכשיו חופש.. שביתות.. בעיות.. אבל אני אתקן את כפתור הדיבור.. בקרוב מאוד.. מבטיחה.. לעצמי.. אוהבת מאוד עם סימני קריאה שלכם, שני קיפודת הים שראתה מטריקס עם שמיכה באמצע אוגוסט ונשאר לה לראות עוד לפחות 3 פעמים.. מישהו מזמין? i have a dream
כשעוד היה באופנה לשים סוודר ענק שסבתא סרגה, לא הייתי צריכה כפתורים.. הייתי ילדה קטנה, שאהבה חום, וקור לא היה מפריע לה כי הייתי הילדה הטובה, שקיבלה מתנות קטנות, כמו סוודר home made עם ירח וכוכבים ללילה.. כשגדלתי, הסוודרים של סבתא נתחבו בארון, עברו הלאה לנכדות הבאות שעוד לא ידעו מה זה "אופנה", ו"סטייל".. עדיין ילדות היו..והיה לי כבר קר..ולא אוהבת קור.. אז התחלתי להשתמש בכפתורים.. למעיל.. לחולצה הארוכה.. במעליות "אסור ילדים מתחת לגיל 14 ללא ליווי הורים".. בחיים.. לכולנו יש כפתורים.. כאלה שאם לוחצים עליהם לפעמים יש זכרונות רעים, לפעמים זכרונות טובים.. לפעמים הכפתורים האלה מגלים לנו דברים שמעולם לא ידענו.. כמו ציור שלא ידענו לצייר, שיר שלא ידענו שזכרנו את המילים. לפעמים הכפתור קצת תקוע.. תקלה בייצור.. אז הוא מתחיל להיות מוחבא.. מוחבא מאנשים שרוצים אליך להתקרב, ואתה עדיין לא בטוח מה יהיה.. אתם מבינים? הוא רק צריך תיקון קטן, הכפתור..צריך לחשוף אותו יותר. כי שמו בכפתור הדיבור חלקים מיותרים.. כמו פחד.. ניסיון.. כאב.. והניסיון והכאב לפעמים עוזרים. אז אולי הם לא מיותרים..עדיין לא החלטתי.. אבל הפחד.. בהחלט מיותר.. פחד להתקרב.. ושהם יתרחקו.. פחד משקרים.. פחד מלמצוא משהו שעדיין לא מצאתי.. אז עובדים על הפחד.. מתקנים את הכפתור עם חיבוק וחיוך.. ייקח לו קצת זמן.. יש עכשיו חופש.. שביתות.. בעיות.. אבל אני אתקן את כפתור הדיבור.. בקרוב מאוד.. מבטיחה.. לעצמי.. אוהבת מאוד עם סימני קריאה שלכם, שני קיפודת הים שראתה מטריקס עם שמיכה באמצע אוגוסט ונשאר לה לראות עוד לפחות 3 פעמים.. מישהו מזמין? i have a dream