כפרה על "כפרה"

[ferlio]

כפרה על "כפרה"

בעודי קוראת ומשלימה פערים, שמתי לב שהתחולל פה דיון נוקב לא קטן על "כפרה" של יאן מקאיין. ואיזה חילוקי דעות התגלו פה ! חילקתם אותו לחלקים, פעם חלק א' היה טוב, פעם חלק ב' היה גרוע, פעם חלק ג' היה מיותר. טוב, נו, זה מהותו וזה יופיו של הפורום כך שסבאבבה, אני בעד פלורליזם. רציתי רק לצרף את קולי לאלה ששיבחו והיללו את הספר. לעניות דעתי, הוא אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי לאחרונה. את ספריו הקודמים של מקיואן "אמסטרדם" ו"אהבה עיקשת" לא קראתי ועד כמה שהבנתי ,הביקורות עליהם היו פושרים למדי. לגבי "כפרה" - מאוד- מאוד נהניתי. אהבתי את כולו, על כל חלקיו, כולל חלק ב' השנוי במחלוקת. נכון שהוא היה טיפה מייגע לעיתים, אך לדעתי, זה הוא אחד התיאורים האוטנטיים והמוחשיים ביותר של שדה הקטל בדאנקרק - שם שלעולם יסמל את אחת מן המשפילות שבתבוסות הצבאיות שידעה האנושות מעודה. לדעתי, הפרק הזה דוקא מאוד ויזואלי, יכולתי ממש לראות בעיני הדמיון - ממש כמו בסרט - את צעידת הכוחות המותשים, את הלכלוך והזוהמה, את ההפגזות (סליחה רגע, יש לי את סידני פולאק מהולויוד על ממתינה, בטח רוצה לרכוש זכויות להסריט!!!!!). בריוני היא בעיני אחת הגיבורות המרשימות ביותר גם אם, אני מודה, קשה מאוד להזדהות איתה ואין היא מצליחה כל כך לעורר אמפתיה. נכון שחסרות כמה שנים טובות בספר וזה יוצר חלל מסוים (מזכיר לי את "וולפי") אך מקייאן מצליח בצורה יוצאת דופן בתיאוריו את הצביעות, את הזיוף והעמדת הפנים של תרבות המעמדות באנגליה, תוך כדי יצירת דמותה של גיבורה בלתי נשכחת. חמישה כוכבים בסולם פרליו.

 

[ferlio]

ועוד על "כפרה"

אני מצרפת פה קטע מתוך ביקורת קוראים שהתפרסמה בAMAZON בה מציע אמריקאי נחמד סדר קריאה אחר של "כפרה", שלדעתו יתרום להבנה טובה יותר של העלילה, יענו, יהפוך הספר ליותר קוהרנטי. כשלעצמי, אנסה זאת אולי כשלא יהיה לי יותר מה לקרוא (והסיכוי לכך שזה יקרה שווה בערך לסיכוי שהשמש תזרח לה בלילה!), אך, בכל זאת, מצאתי לנכון להביא הנ"ל לפה, ולו רק לשם שעשוע. לתשומת ליבכם הקטע הרלוונטי נכתב עי" disney משהו.....

 

[דוסטו]

פרפ 'לה 'כפרה'

מי שחלק את הספר לחלקים, זה המחבר שלו. ולא היה ויכוח שחלק א' וחלק ד' הם *ה*ספר. השאר, לטעמי, פקשוש בעריכה. אגב 'אמסטרדם'- לא גמרתי. לא מעורר.

 

[siv30]

עוד על "כפרה"../images/Emo58.gif רציני

סיימתי אתמול את הספר. אני חייבת להתוודות, שכל הקטע האחרון, בו רובי יוצא מהחדר ומתעמת עם בראיוני נראה לי כל כך תלוש שהייתי מופתעת ובלתי מרוצה בעליל. מהדיונים שנערכו כאן, היה ברור לי שהגיבורים מתים. אבל, זו לא הבעיה כי גם מקריאת הפרק השני היה ברור לפחות לי שרובי לא שרד את המלחמה. החלק האחרון של הפרק השלישי, בו רובי יוצא ויש התעמתות בינהם, קודם כל הצליח לבלבל אותי. לא הצלחתי למקם אותו מבחינת פרקי הזמן, מה גם שהיה ברור מהפרק השני שרובי פצוע כל כך קשה שנניח והוא שרד והגיע לאנגליה, לא הבנתי איך הוא כבר הבריא. לטעמי החלק הזה פוגם באמינות של הספר באופן קיצוני ומעמיד את העלילה על סף שבר של אי עקביות וקוהרנטיות. אבל הסופר מצליח להימלט מהשבר בצורה אלגנטית ומכפר על כך בחלק האחרון של הספר. מה שכן, אחרי שקראתי את החלק הרביעי, הבנתי את הרצון של בראיוני לקתרזיס בדמות דו שיח המלבן את הדברים עם רובי וסיסליה. השיטה נהוגה בספרות וגם בקולנוע אם זכור לכם הסרט עם דמי מור משהו על רוחות...למרות שעקרונות הצדק הטבעי דווקא חייבו שבראיוני, פול מרשל ולולה ימותו ולאו דווקא אלה שהכי נפגעו, ההבנה שדווקא צדיק ורע לו רשע וטוב לו לא פוגמת במהות האמיתי של הספר והיא דיון בעקרונות הצדק וספציפית היכולת שלנו לכפר על מעשים שעשינו במבחן הזמן וההיסטוריה. מה שמזכיר לי, ביהדות קיים הויכוח האם ראש השנה הוא סמל לתחילת שנה (במובן מחיקה של העבר והתחלה חדשה) או שמא יש לראות בראש השנה חוליה מקשרת וכסימן להמשכיות מעגלית. אלה המצדדים בגישה השניה תומכים בה דווקא משום שתפיסה מעגלית של הזמן, מאפשרת מימוש עקרונות הצדק והיסטורית נותנים הזדמנות "לכפר" על החטאים שנעשו בתקופה קודמת. בראיוני , לא הצליחה לכפר. זה היה ברור מטבע המעשה שהיה כל כך ארצי, עוולה שאינה ברת תיקון. העונש שלה בא בדמות עינוי עצמי לאורך השנים של זיכרון וידיעה של החטא. עקרונות הצדק נראים כמתעתעים ומתעוותים ללמדנו, שצדק הוא לא תמיד מה שאנחנו חושבים. יתכן, שהמוות של הזוג המאוהב הוא מימוש הצדק העליון לנוכח אי יכולתם ואי יכולתם של השותפים לקשר לתקן את העיוות שעשתה בראיוני. אגב, היה ברור כי פול מרשל הוא זה שאנס את לולה (לאור תיאורי השריטות על הלחי שלו). מה שמוביל לשאלה איזה עקרון צדק השפיע ושיחק על החיים של הזוג המפורסם? רק למחבר פיתרונים, אבל ניחוש על מה שהוא חושב כפיתרון יאה לסוגיה הזו היא דווקא אימרתה של בראיוני והתחושה שהם קיבלו את המגיע להם: אחד את השני. בסיכום, אהבתי את הספר על תיאוריו שלעיתים נראה שאינם עוצרים.

 

[Rivendell]

../images/Emo58.gifאני רואה את זה אחרת דווקא

נכון שחלק 3 הוא לא נורא קוהרנטי לשאר הספר - אבל זה חלק מהותי מהעניין. הכפרה של באריוני, כמו שאני רואה את זה, היא בכך שהיא משאירה אחריה בעולם עדות למה שקרה - ובעדות הזאת היא נותנת לססיליה ורובי חזרה את האושר שהיא גזלה מהם. זו לא כפרה מספקת, נכון, אבל זו הכפרה היחידה שיש לבראיוני להעניק. מה שאני אהבתי בזה היא העובדה שמקיואן בעצם מראה לנו כמה המציאות שברירית וכמה כח יש לסופר. אם לא היה חלק 4, הקורא היה בטוח שרובי וססיליה חיים ומאושרים. זו הכוונה שלה. כל החלקים הספר "כפרה". שלושת החלקים הראשונים הם הספר של בראיוני. מה שכביכול ייצא לאור אחרי מותה הם שלושת החלקים הראשונים. לכן הקוראים של הספר שלה יחשבו תמיד שרובי וססיליה חיו. היא גם מעידה שלא היתה מסוגלת תת להם לסלוח לה. גם בראיוני מבינה שהכפרה שלה היא לא באמת מספקת.

 

[siv30]

אני לא חושבת שהקוראים התפתו אחר

מצג העניים. לפחות לדעתי, הופעתו של רובי בחלק השלישי לא משכנעת ונראית כאילו הוא רוח שיוצאת מהצללים. אם קוראים בעיון את סוף החלק השני מבינים שהוא מת, היא לא חוסכת בתיאורים ורמזים. בגלל זה אמרתי שההתעמתות לא קוהרנטית עם הספר. לפחות עבורי החלק של רובי נגמר והסיפור שלו תם בחלק השני. מאידך היא הייתה יכולה להיות הרבה יותר מצליחה אם העימות עם סיסיליה היה מוקצן ומגיע באמת לרבדים שהוא היה אמור להגיע. תראי, באהבה כמו באהבה, פרידה למשך זמן של 5 שנים משאירה טעם של נוסטלגיה ונוסטלגיה בלבד. לחזור אחורה בזמן לא ניתן והיא גם אומרת את זה בחלק של רובי, שלא ניתן לגשר על פני הזמן והשפעותיו. לכל בר דעת המצב בו רובי וסיסליה חזרו לחיות יחד אחרי 5 שנים לערך, שברקע מתנהלת מלחמה (ועוד מלחמת העולם ה-2) נראה הזוי הרי לא יתכן שהוא הבריא תוך מספר שבועות וחזר אליה והם הצליחו לגשר על פער הזמן וכולי וכולי...אבל זה היופי שבספר שאפשר לפנטז ולהמציא מציאות. מאידך, זה נראה תמים להאמין שסיסיליה לא פגשה אף גבר לאחר שרובי הלך לכלא ובכלל להאמין שהיא נשארה נאמנה לו. הרי היא היתה בת 16 שזה קרה. היא נסעה ללונדון (הביג סיטי) אם את שואלת אותי, במבחן הזמן האהבה הולכת ומה שנשאר זה הזכרונות, הידידות והקשר בין בני הזוג. לסיסיליה לא היה אף אחד מאלה ברור לי לחלוטין שאם היה משהוא הוא היה איזה הערכה ולא יותר מכך. בראיוני היתה יכולה לכפר במערכת היחסים שלה עם אחותה, לא מתוך איזה איחוד מטופש של הזוג האבוד אלא מתוך התעמתות עם המציאות והכאב של אחותה כאדם על ההרס של חיי אדם אחר. מתוך הבנה שלה את המצוקה של האדם האחר ולא רק בקונטקסט של אהבה, ומה שאבד בדרך לאהבה זו. כמובן שהכל זה עניין של נקודת השקפה.

 

[ferlio]

ריבי, אני איתך

דלעתי, גדולתו הבלתי ניתנת לעירעור של מקיאן טמונה בעובדה שהוא מציג בפני הקורא אפשרויות, וריאנטות שונות והוא סומך על הדמיון של הקורא שהוא יאמץ לעצמו את הגירסה שנראית לו הכי מתאימה וזאת מבלי לבטל או לשלול מקורא אחר לבחור לו את גרסתו שלו הוא. מקייאן לא מגיש את החומר לעוס לקורא אלא נותן לדמיונו של זה לעבוד שעות נוספות. לעניות דעתי, ניתן לפרש את הספר וההתרחשויות בכל מיני דרכים. ואני דווקא נוטה לאמץ את האפשרות שאהבתם של ססיליה ורובי כן היה בכוחה לשרוד הכל, כולל חוויות המלחמה הקשה שעברו על שניהם, כל אחד בדרכו הוא. טוב, אולי זה מפני שאני באופיי רומנטיקנית חסרת תקנה. אולי. וחוץ מזה, נדמה לי -אם זכרוני אינו מטעה אותי -שססיליה הייתה בת 18, כשהיא ורובי התאהבו ולא 16 כפי שנכתב כאן. למען האמת- השארותו של רובי בחיים די הפתיעה גם אותי אך לא היוה עבורי בעיית אמינות של הספר. גם אני סבורה שהמטרה כאן הייתה להעניק לבראוני מעיין סיכוי לכפרה, למרות שברור ששום דבר לא יכול כבר לכפר על העוול האיום שנעשה כאן.

 

[siv30]

בראיוני היתה בת 18 שהם כביכול

נפגשו.

 

[Rivendell]

גם אם יש בעיית אמינות - בגדול, זה

לא ממש משנה - בעיית האמינות היא ב"ספר של בראיוני". כמו שאמרת, סיו, אמצעי ספרותי למופת

בראיוני העניקה כפרה, אפילו במחיר של אי אמינות קלה. לי אישית זה לא נורא הפריע, כמו שסופים מאושרים אחרים שהם כנג כל הסיכויים בד"כ לא נורא צורמים לי. אולי זה קצת פחות אמין, אבל במקרה הזה זה משרת מאוד את המטרה - שהיא להראות מה הכפרה של בראיוני. אישית, אני לא יכולה לקרוא את הדף וחצי האחרונים בלי לבכות. פשוט לא יכולה. אבל אני רגשנית ללא מעצורים..

 

[ענת בן צבי]

את אהבה עקשת מאד אהבתי

ספר מיוחד במינו. זה היה לפני כמה שנים אבל אני עדיין זוכרת שהספר רדף אחרי במשך שבועות. ענת מאחר וספת המקור אנגלית אולי אני אקנה אותו על האינטרנט (למרות שנשבעתי שעד שאני עוברת לשיקאגו אני לא קונה ספרים...

- הכל צריך לסחוב)

 

[suki da yo]

אוי בה...

בדיוק קניתי...

 

[Rivendell]

אז רוצי לקרוא, ספר נהדר! ../images/Emo13.gif ואל

תקראי את הספויילרים!!!!

 

[suki da yo]

לא קראתי

למעשה כל הספרים שקניתי היום (והיה לי כל כך כיף!!!) הם באופן עיוור לחלוטין סופרים או ספרים שהומלצו באופן חוזר ונשנה פה בפורום. אחרי שמארקס היה הצלחה, החלטתי שיש על מי לסמוך בכל הנוגע ללרות לקרוא, יש רשימה ארוכה, צריך לצמצם את הפערים של קודם אחרי הבגרויות אני אהיה חחופשיה לנפשי לקרוא עד שאני ארדם.