פרק ראשון של מילי- מתחילים מבראשית
בגלל שזה פרק ראשון וגם לפי הסיום אמור כנראה לבוא המשך,מה שאומר שזה לא יכול להיכנס בקטגוריה הרגילה של סיפורים ופיקים אלא לקבל קטגוריה משלו(אם אכן מילי אתה מתכוון להמשיך אותו...),זה נמצא כרגע(כבר מאז שנכתב...) במאמרים בלי קטגוריה,אבל... זה מה שנכתב(תזכורת): שישה פלאפונים צלצלו, וששת בעליהם ענו לשיחה: "דיג'יגורלים, העולם הדיגיטלי...בסכנה. תחזרו...מהר. בואו לתחנה...בארבע בדיוק." נשמע קולה של אופאנימון. השישה הביטו בשעונים. השעה הייתה 15:55. "מה קרה?" שאל טאקויה. "הוא ח..." החלה אופאנימון, אבל היא לא המשיכה. "הלו?" נשמע קולה של איזומי על הקו. "כולכם שמעתם את זה?" שאל טאקויה. "כן. זאת מעין שיחת ועידה." אמר קוג'י. "אז בואו נלך לרכבת." אמר טאקויה. "אני מקדים אותך בהרבה, טאקויה." אמר ג'ונפיי. "אתה כבר בתחנה?" שאל טומוקי. "כן." אישר ג'ונפיי. "אני בדרך." אמרו התאומים ביחד. "גם אני." אמרה איזומי. "להתראות." אמר טאקויה. "ביי." אמר טומוקי. טאקויה רץ הכי מהר שיכל ולא עצר עד שהגיע לתחנה. הוא חיטט בכיסיו כדי למצוא כסף לכרטיס, אבל שני הכיסים היו ריקים. "אהההה." נאנח טאקויה. הוא דפק את ראשו במכונת הכרטיס וכרטיס אדום החליק מתוכה. "הגורל מכה שנית!" אמר טאקויה בשמחה וחטף את הכרטיס. הוא רץ אל המעלית, בתוכה חיכו חמשת האחרים. הדלתות החלו להיסגר וקוג'י תפס אותן. "בוא כבר!" הוא קרא אל טאקויה. נראה שהוא מתאמץ מאוד להחזיק את הדלתות פתוחות. ג'ונפיי תפס באחת הדלתות והזיז אותה בקלות, קוג'י וקואיצ'י תפסו בדלת השנייה. "אל תגידו לי שכל-כך קשה לכם להחזיק דלתות." אמרה איזומי והביטה בהם בפליאה. "המעלית הזאת...יש לה רצון משלה!" אמר ג'ונפיי במאמץ. אנשים הביטו במעלית בפליאה. "מה הם עושים?" שאל אחד הצופים. טאקויה נכנס אל המעלית והשלושה עזבו את הדלתות. "תודה." אמר טאקויה בחיוך. השלושה החליקו לרצפה. "זאת הפעם האחרונה שאני עושה את זה בשבילך, טאקי." התנשף ג'ונפיי. "למה לא לקחנו את המדרגות?" התנשף קוג'י. "אל תזכיר לי." התנשף קואיצ'י. המעלית נעצרה והדלתות נפתחו. כל השישה יצאו החוצה והביטו סביבם. טריילמון יחיד עמד ברציף: תולעת. "שלום, חברים! בואו, העולם הדיגיטלי זקוק לכם!" הוא קרא אליהם. השישה נכנסו לאחד הקרונות ותולעת החל לנסוע. השישה שלפו את הפלאפונים שלהם והביטו בהם משתנים. "אנחנו שוב בעניינים!" אמר טאקויה. ואז טריילמון נעצר. איזומי הביטה מהחלון וחייכה. "אנחנו בתחנת היער!" היא אמרה. "תחנה אחרונה, כולם לרדת!" אמר תולעת. הדלתות נפתחו והילדים ירדו אל הרציף. מולם הם מצאו את סראפימון, אופאנימון וצ'רובימון. "שלום, ילדים." אמר סראפימון. "שלום." אמרו הילדים. "אז מה קורה?" שאל טומוקי. "לוסמון חזר." אמר צ'רובימון. "מה?! איך?!" שאל טאקויה. "הנתונים שלו הסתובבו בעולם הדיגיטלי עד שהוא מצא דיג'ימון חזק מספיק שיאחסן אותו." הסבירה אופאנימון. "ומי זה?" שאל טאקויה. הוא השתלט על דיג'ימון טירון בשם פידמון, ועכשיו הוא דיג'יגדל לצורת העל שלו: קיימראמון." הסביר סראפימון. "והוא חזק יותר משלושתנו ביחד!" אמר צ'רובימון. "אתם חייבים להביס אותו." אמר סראפימון. "אל תדאגו! אנחנו נעשה את זה!" אמר טאקויה. "החלטנו לשלוח איתכם שני עוזרים." אמרה אופאנימון. "זה בסדר, אנחנו לא צריכים עזרה." אמר טאקויה. "אז אתם פשוט מתכוונים להסתלק ולשכוח מאיתנו?" נשמע קול מוכר. מאחורי סראפימון יצא בוקומון. "בוקומון ונימון ילכו איתכם...רגע, לאן נימון נעלם?" שאל סראפימון והביט סביבו. בוקומון משך את נימון הישן מאחורי סראפימון ומשך במכנסיו. "קום כבר, מטומטם אחד!" הוא צעק בכעס. "לא, אמא, אני רוצה לישון." מלמל נימון. בוקומון נתן לו מכה חזקה בראש ונימון התעורר בבהלה. "כן, המורה! אני שיחקתי כדורגל עם החסה של בית-הספר!" צעק נימון בבהלה. הוא הביט סביבו וקלט איפה הוא נמצא. "חלמתי ש..." החל נימון. "לאף-אחד לא אכפת, ראש כרוב!" צעק בוקומון. "חסה, למען האמת." תיקן נימון. בוקומון משך במכנסיו שוב. "קיימראמון פיזר את המשרתים שלו ברחבי העולם הדיגיטלי, אחד בכל איזור." אמר סראפימון. "איך נילחם בהם? שיחררנו את הנשמות אחרי שלוסמון הובס." אמרה איזומי. "הלוחמת הקרובה ביותר לכאן היא צ'ירימון, שמשתמשת בנשמות האש והאדמה משולבות. היא נמצאת באיזור כפר הלהבות." אמר סראפימון. "אז לשם נלך!" אמר טאקויה. "שמעת את זה, תולעת? אנחנו נוסעים לכפר הלהבות." אמר טומוקי. "בסדר, עלו ואני אקח אתכם לשם." אמר תולעת. השמונה עלו על הרכבת ותולעת החל לנסוע. "שמור עליהם עד שישיגו את הנשמות שלהם בחזרה, תולעת!" קרא סראפימון. "אל תדאג!" קרא תולעת בחזרה. "אז מה קרה מאז שעזבנו, בוקומון?" שאל טאקויה. "ששת העוזרים של קיימראמון לקחו את הנשמות שלכם ושילבו אותן, כמו שאתם שילבתם את נשמות האנוש והחיה. צ'ירימון משתמשת בנשמות האש והאדמה, דלמון משתמש בנשמות האור והעץ, אובלימון משתמש בנשמות החשמל והמים, ארומון משתמשת בנשמות הרוח והמתכת ושני האחרים משתמשים בנשמות של שני הלוחמים הנשכחים, אלה שני לוחמים שנהרגו על-ידי העשרה בגלל בגידתם. גארומון משתמש בנשמות הקרח והערפל ודנטומון משתמשת בנשמות האופל והשמיים." הסביר בוקומון. "אז בואו נחסל את צ'ירימון הזאת וניקח את נשמת האש שלי!" אמר טאקויה בנחישות.
)
) נתחיל...
