כפייה דתית!! האמנם?...
ד"ר יובל שטייניץ, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה: "אני לא רואה שום פגיעה אנושה בצינזור הריקוד. מבחינתי, ואני יודע שרוב אנשי האקדמיה אתם דיברתי מסכימים אתי, היה צריך למנוע מראש את הפרק הזה בהופעה. מדובר באירוע הממלכתי ביותר שיכול להיות, ואין סיבה לפגוע בחלק כל כך רחב מהאוכלוסייה בישראל. הצעקה שקמה היא פראית ולא מובנת. אני משוכנע שאם האירוע היה קורה בתקופת רבין, הפשרה היתה מתקבלת, ובודאי שלא היתה קמה כזאת סערה. כשרבין מנע מפרופסור ליבוביץ´ לקבל את פרס ישראל משום שסבר שהוא אישיות שנויה במחלוקת, אף אחד לא קם ואמר שזו סתימת פיות. כשחה"כ יעל דיין הגיעה לחברון, זו היתה הופעה פרובוקטיבית בדיוק כמו הופעתו של סגן השר מאיר פרוש בשבוע שעבר ביום הזיכרון. כששפכו עליה תה, המדינה הזדעזעה ואותו אדם הועמד לדין. מדוע את שופך המים על פרוש לא מעמידים לדין? מבחינת שמירת החוק במאבקים רעיוניים או פוליטיים, לא יכול להיות הבדל בין דיין לפרוש, ולא חשוב אם זה פרובוקטיבי או לא. כשמעשה אלים נעשה על רקע דעות פוליטיות, צריך להוקיע אותו. מעניין שאת קולה של התקשורת במקרה הראשון שמענו בצורה דרסטית, ובצדק, ובמקרה השני כמעט לא". גם על עצם הטענה שיש כפיה דתית במדינה, עונה ד"ר שטייניץ תשובה אמיצה ונחרצת: "רוב הסוציולוגים בישראל אומרים כי מבחינת הסטטוס-קוו בין דתיים לחילוניים בטווח של 20-30 השנה האחרונות, הכיוון הוא הפוך - מדינת ישראל הופכת חילונית יותר ויותר". אריה דרעי "אני אזכיר משהו אישי. אני מתארח אצל חיים רמון הרבה, ואז הוא מזמין מוצרים כשרים. פעם אחת נקלעתי אליו בלי התראה מראש, והוא שבר את הראש שעה שלמה, ולא מצא בכל רמת השרון פיצה או פלאפל כשר. בסוף השיג עוגה של ´אוסם´, ארוזה. הוא בעצמו היה מופתע מהמציאה ואמר ´אני לא מבין איך אומרים שיש כפייה דתית´. עיתון זמן תל אביב: 29.4.98 רמון: "מספר מסעדות השרצים בישראל צמח בעשר השנים האחרונות בצורה מדהימה, ואין מחסור, ברוך השם- או שבעניין הזה אסור להגיד ´ברוך השם´. משנת 1990 אין חקיקה דתית, חוץ מזו שבאה לשמור על סטטוס קוו. גם חוק הבשר לא היה יוזמה של הכנסת, והיא לא היתה מתאפשרת ללא מרצ. ואני עוזב כרגע את בני הישיבות וההקצבות. אני מדבר על אורח החיים. על הפרהסיה. על איך נראית המדינה". הסופר יהודה עמיחי "בלילות שבת, הרבה יותר פתוח היום מאי פעם. פעם הבן הגדול היה נוסע לתל אביב כדי לבלות. היום, 50 מטר ממאה שערים, יש מתחם פאבים שפתוח בשישי-שבת." ("ידיעות אחרונות", 3.4.98) ברל כצנלסון "...אם לנשף באנגליה הולכים בסמוקינג - אין איש עושה מזה שאלה של מצפון. אילו היה קיים באנגליה מנהג שלא אוכלים מאכל מסוים - לא היה עולה על דעת קבוצת חברים לפתוח שם מטבח שבו יאכילו את הדבר הזה. אנחנו הפכנו למלחמת קודש שאלת בשר טריפה במטבחי הפועלים. אם תשאלו אותי מה אני רוצה: קופת חולים סוציאליסטית בלי ´הפועל המזרחי´ עם מטבח טריפה, או מטבח כשר עם "הפועל המזרחי", אבחר בשיתוף עם ´הפועל המזרחי´." (מתוך "כתבים", כרך ד´, עמ´ 421) שמעון שיטרית "כפיית נורמה, כגון קביעת יום מנוחה, אין בה משום פגיעה בחופש הדת והמצפון, שכן במקרה זה הנורמה שנכפתה דינה כדין כל נורמה, יהא מקורה אשר יהא, שנתקבלה על בני החברה, והמדינה רשאית לכפותה באמצעות חוקים. האם בשל כך בלבד שמקור האיסור הוא דתי יש לקבוע כי הוא פסול ופוגע בחופש דת?!" ("משפטים", ג´) פרופ´ צבי קורצווייל "היהדות מציבה סייג למתירנות. החלשת סייגיה תרופף את הקיום היהודי. לאלה הטוענים שהנישואין הדתיים גורמים להם סבל, צריך שידעו כי בשום מדינה אין פירוש זכויות הפרט מנותק מן המנהגים והתנאים המקומיים." (מאמר "על הסכנות שבנישואין אזרחיים" - "מעריב", ח´ טבת תשל"ו)
ד"ר יובל שטייניץ, מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה: "אני לא רואה שום פגיעה אנושה בצינזור הריקוד. מבחינתי, ואני יודע שרוב אנשי האקדמיה אתם דיברתי מסכימים אתי, היה צריך למנוע מראש את הפרק הזה בהופעה. מדובר באירוע הממלכתי ביותר שיכול להיות, ואין סיבה לפגוע בחלק כל כך רחב מהאוכלוסייה בישראל. הצעקה שקמה היא פראית ולא מובנת. אני משוכנע שאם האירוע היה קורה בתקופת רבין, הפשרה היתה מתקבלת, ובודאי שלא היתה קמה כזאת סערה. כשרבין מנע מפרופסור ליבוביץ´ לקבל את פרס ישראל משום שסבר שהוא אישיות שנויה במחלוקת, אף אחד לא קם ואמר שזו סתימת פיות. כשחה"כ יעל דיין הגיעה לחברון, זו היתה הופעה פרובוקטיבית בדיוק כמו הופעתו של סגן השר מאיר פרוש בשבוע שעבר ביום הזיכרון. כששפכו עליה תה, המדינה הזדעזעה ואותו אדם הועמד לדין. מדוע את שופך המים על פרוש לא מעמידים לדין? מבחינת שמירת החוק במאבקים רעיוניים או פוליטיים, לא יכול להיות הבדל בין דיין לפרוש, ולא חשוב אם זה פרובוקטיבי או לא. כשמעשה אלים נעשה על רקע דעות פוליטיות, צריך להוקיע אותו. מעניין שאת קולה של התקשורת במקרה הראשון שמענו בצורה דרסטית, ובצדק, ובמקרה השני כמעט לא". גם על עצם הטענה שיש כפיה דתית במדינה, עונה ד"ר שטייניץ תשובה אמיצה ונחרצת: "רוב הסוציולוגים בישראל אומרים כי מבחינת הסטטוס-קוו בין דתיים לחילוניים בטווח של 20-30 השנה האחרונות, הכיוון הוא הפוך - מדינת ישראל הופכת חילונית יותר ויותר". אריה דרעי "אני אזכיר משהו אישי. אני מתארח אצל חיים רמון הרבה, ואז הוא מזמין מוצרים כשרים. פעם אחת נקלעתי אליו בלי התראה מראש, והוא שבר את הראש שעה שלמה, ולא מצא בכל רמת השרון פיצה או פלאפל כשר. בסוף השיג עוגה של ´אוסם´, ארוזה. הוא בעצמו היה מופתע מהמציאה ואמר ´אני לא מבין איך אומרים שיש כפייה דתית´. עיתון זמן תל אביב: 29.4.98 רמון: "מספר מסעדות השרצים בישראל צמח בעשר השנים האחרונות בצורה מדהימה, ואין מחסור, ברוך השם- או שבעניין הזה אסור להגיד ´ברוך השם´. משנת 1990 אין חקיקה דתית, חוץ מזו שבאה לשמור על סטטוס קוו. גם חוק הבשר לא היה יוזמה של הכנסת, והיא לא היתה מתאפשרת ללא מרצ. ואני עוזב כרגע את בני הישיבות וההקצבות. אני מדבר על אורח החיים. על הפרהסיה. על איך נראית המדינה". הסופר יהודה עמיחי "בלילות שבת, הרבה יותר פתוח היום מאי פעם. פעם הבן הגדול היה נוסע לתל אביב כדי לבלות. היום, 50 מטר ממאה שערים, יש מתחם פאבים שפתוח בשישי-שבת." ("ידיעות אחרונות", 3.4.98) ברל כצנלסון "...אם לנשף באנגליה הולכים בסמוקינג - אין איש עושה מזה שאלה של מצפון. אילו היה קיים באנגליה מנהג שלא אוכלים מאכל מסוים - לא היה עולה על דעת קבוצת חברים לפתוח שם מטבח שבו יאכילו את הדבר הזה. אנחנו הפכנו למלחמת קודש שאלת בשר טריפה במטבחי הפועלים. אם תשאלו אותי מה אני רוצה: קופת חולים סוציאליסטית בלי ´הפועל המזרחי´ עם מטבח טריפה, או מטבח כשר עם "הפועל המזרחי", אבחר בשיתוף עם ´הפועל המזרחי´." (מתוך "כתבים", כרך ד´, עמ´ 421) שמעון שיטרית "כפיית נורמה, כגון קביעת יום מנוחה, אין בה משום פגיעה בחופש הדת והמצפון, שכן במקרה זה הנורמה שנכפתה דינה כדין כל נורמה, יהא מקורה אשר יהא, שנתקבלה על בני החברה, והמדינה רשאית לכפותה באמצעות חוקים. האם בשל כך בלבד שמקור האיסור הוא דתי יש לקבוע כי הוא פסול ופוגע בחופש דת?!" ("משפטים", ג´) פרופ´ צבי קורצווייל "היהדות מציבה סייג למתירנות. החלשת סייגיה תרופף את הקיום היהודי. לאלה הטוענים שהנישואין הדתיים גורמים להם סבל, צריך שידעו כי בשום מדינה אין פירוש זכויות הפרט מנותק מן המנהגים והתנאים המקומיים." (מאמר "על הסכנות שבנישואין אזרחיים" - "מעריב", ח´ טבת תשל"ו)