כף ימחה

[BluePrint]

יש הבדל

אריס התיישבה ועיגנה את עצמה לקראת הסיבוב המהיר. "מרפי, אותי לא היית משאיר מאחור כי אז לא היה מי שישלם לך." מישל ייצבה את עצמה אחרי הפניה החדה ונזכרה ששכחה לסגור את הפתח בגג, היא קמה ואחזה בידית. "לעזעזל!" היא קיללה בקול כשראתה את המסוק מגיע מעל לבניינים ומתיישר אחריהם. "מרפי, המסוק עדיין עוקב אחרינו." אריס סגרה את הפתח והתיישבה שוב במרכז הספסל האחורי כדי לראות קדימה. "הנה הפארק" היא הצביע לפנים, "אל תפנה, סע ישר פנימה בין העצים. הם יסתירו אותנו מהמסוק, ובערך אחרי 300 מטר פנימה תפנה שמאלה ונגיע ישר לתוך שכונות היוקרה."

 

[דרגורן]

כמובן

"אני לא משאיר מאחור נקודה!" למרות עיוותי הקול ברמקול, ניתן היה להבחין בנימה תוקפית בקולו של מרפי - כאילו לוחצים לו על נקודה כואבת. הואן התקרב לפארק ומרפי הבחין בזוג אופנועני משטרה מתמרנים בזריזות בתנועה, סוגרים טווח במהירות ומאחורייהם להב מלווה בסיליה. "יש לנו חברים על גלגלים מאחור, ולהב גם בדרכו" מרפי הכריז כשהואן קפץ קלות מהמדרכה, ונכנס לפארק. הואן ישר שינה כיוון והתחיל לנסוע בזיגזוגים בין עצי הפארק

 

[Sabre Runner]

עולמי נצר אותי

להב כבר היה יכול לראות את המסחרית של מרפי לפניו. לפני שביטל את תצוגת הראדאר הוא שם לב שיש עליו רק נקודה אחת. הוא הגדיל את הטווח אבל עדיין... רק אחת. מוזר, הוא חשב לעצמו כשהחזיר את התצוגה חזרה למצבה הרגיל. הוא הרים את ראשו וראה שיש שני אופנועי משטרה בינו לבין מרפי. והמסוק, הוא הסתכל, עדיין מאחוריהם. הוא שלף את האקדח מכיסו והעביר את המתג הקטן למצב 4. "קנה ארבע - תבערה", אמר האקדח חרישית. להב כיוון את האקדח למעלה ומחץ את ההדק. קליע קטן נורה מהקנה התחתון באקדח. הוא עשה את דרכו באוויר ובאמצע הדרך נדלק כמו מנורת רחוב. עד שהגיע לגובה המסוק ומלפניו הוא כבר בער כמו שמש קטנה ועשה שביל עשן צהוב מאחוריו. שני אופנועי המשטרה קיפצו בקלות על המדרגה הקטנה ונכנסו אל הפארק. להב לא האיט ואופנוע המריא במקצת ונחת בכבדות על הדרך הרכה של הפארק. הוא האיץ באופנוע וכיווץ את גופו כשחיטט בכיסו השמאלי והוציא משם מוט קצר. אופנועו הגיע במקביל לאופנועי המשטרה והוא שיחרר אליהם "היי" קצר לפני שהושיט את אגרופו, עם המוט בפנים, קדימה ופתח אותו לאורכו המלא של שני מטרים. "ביי," הוא אמר כשלחץ על הבלמים ומשך את המוט אליו.

 

[BluePrint]

מעניין...

"ואני חשבתי ששכירי חרב שכמותכם רק דואגים לעצמם ולהגיע לנקודת התשלום." מישל הירהרה לעצמה בקול כשהיא נאחזת בכוח במשענות הספסל האחורי בוואן. שפת הכביש התקרבה במהירות והרכב זינק מעל המדרכה והחל להיטלטל בין דשא לשביל עפר בתוך הפרק הגדול. הקפיצה הגדולה ניערה אותה לגמרי ומישל איבדה את האחיזה ביד שמאל, היא כמעט עפה מהמושב מכוח הטילטולים של הרכב אבל יד ימין שעדיין היתה מעוגנת למשענת הכיסא החזיקה אותה במקום. מישל ייצבה את עצמה בחזרה על המושב ושיפשפה את כתיפה הכואבת כשצליל, המזכיר צינור לחץ אויר משתולל, נשמע מימינה וההרגשה הנעימה בכף היד נעלמה. מישל הסתכלה לכיוון וראתה רק את הצמיד הירוק על זרועה המתוחה לאורך משענת הספסל האחורי... וחמישה חורים גדולים בקצה השג ידה שקרעו את הריפוד כאילו נאחז בהם יצור בעל טפרי ענק. היא התכוונה להגיד למרפי משהוא על זה, אבל בדיוק אז מרפי טילטל את הרכב ביזיגזג שהתחמק ממטח האש שנורה מאחור. לאריס היה נדמה שלא הם הנוסעים בין העצים, אלא העצים רצים אליהם ומרפי עושה כמיטב יכולתו להתחמק מהם. קול של החלקה על עפר נשמע מאחור ואריס היתה בטוחה שמרפי היה מאבד מראת צד על העץ האחרון מימין, אם היתה לו אחת מלכתחילה. "שם! שם!" היא צעקה והצביעה שמאלה בין שני המושבים הקדמיים. לקח לאריס עוד שניה עד ששמה לב שגופו של מרפי נראה משותק והוסיפה: "כאן, מעבר לקבוצת העצים מצד שמאל נמצאת הכניסה מרחוב שגרתי בו פעם." מרפי איתר את הדרך והרים ענן אבק כשהחליק את הפניה, גלגלי הוואן אחזו באספלט וזעקו שוב בפניה נוספת שיישרה את הרכב להמשך המסלול צפונה. אריס קמה וניגשה להסתכל אחורה דרך החלון החד-כיווני. "מה אתה רואה?" צעקה קארי "כמו שאמרתי" קראה אריס בחזרה, "המסוק נשאר מעל לפארק." "מה עם האופנוענים?" "האופנוענים נעלמו, אני רואה רק את להב... לא. הם עדיין איתנו, אבל רחוקים מאד מאחור."

 

[snift]

כף ימחה

 

[Soul Cake Duck]

דרך נחמדה להשאיר הודעה "קופצת"...

 

[BluePrint]

כשיש פרוטקציה, לא צריך חברים ../images/Emo8.gif

 

[snift]

כן, הטריקים הנחמדים שלומדים

בפורום מנהלי הפורומים