שְׁלוֹמִית
New member
כעת חיה,..
אחרי שנה שלא הייתי כאן, חזרתי בעקבות פניה של אמיר דרור. לפני שנה השתמשתי בניק שלומית shlomit. הכפילות עייפה אותי אז קיצרתי.. אז אמיר, לבקשתך.. תזכורת.. ההודעה שלי מלפני שנה. כן. עברה שנה. אני עדיין מרוצה מאוד. העבודה הזו, הכל כך שונה ממה שהאמנתי שאי פעם אעשה, מתאימה לי כמו כפפה תפורה על פי מידה. זה לא שלא נהניתי מהעבודות השונות שעשיתי בחיי, (היו לי שלש "קריירות" שונות לפני הנוכחית, שבכל אחת מהן עבדתי 6-7 שנים וארשה לעצמי לציין שהטבעתי את חותמי בהן) אבל תמיד קיננה בי תחושה של זמניות. מהרגע הראשון. גם באותו מקום שבו נשארתי 7 שנים. וגם אפשר לומר שמעולם לא חשתי בכל אחת מאותן העבודות שעשיתי שזה "זה". ההפתעה הגדולה שלי היא העבודה שלי היום. היא משתמשת במגוון המיומנויות שלי ולראשונה בחיי (הגיע הזמן.. לא?!) אני מרגישה שזה המקום שבו הייתי רוצה להישאר ולהתקדם ולעבוד עד הפנסיה.. וזו תחושה מאוד שונה מכל מה שידעתי עד כה. לפעמים אני חושבת שהייתי צריכה לעבור את כל הסבב הזה של העבודות השונות אותן ביצעתי על מנת להגיע אל האחת שמתאימה לי. ואני חייבת להודות שכשהתחלתי לעבוד בה לא ידעתי עד כמה זה מתאים לי. כך שאין לי "מתכון" פלאים לזיהוי מוקדם של פונציאל התאמה.. במיוחד ש.. הייתה לי דיעה שלילית על התחום הזה פעם. אפילו חטאתי ביוהרה כנגד התחום שבו אני עובדת עכשיו. לפני שנים - לו הייתם אומרים לי שאני אעבוד במקצוע זה הייתי מסתכלת עליכם בפלצות. מיותר לציין איזה שיעור זה בשבילי...
אבל אני מציינת את זה כי יש בזה מסר: לפעמים יש לנו דיעה שלילית על כיוון מסויים בגלל סטיגמות או צורת חשיבה לא רלוונטית ודווקא זה מה שיכול להתאים לנו. אני הייתי צריכה להתבגר כדי לנסות את התחום שכל כך הסתייגתי ממנו בעבר. הייתי צריכה להתוודע אל עצמי ברמות יותר עמוקות של מודעות פנימית. אני רק לא בטוחה שאפשר לשנות הרגשה פנימית כזו בלי לעבור את דרך החתחתים.. יש דברים שרק הניסיון יכול ללמד אותך... ורק הכאב יגרום לנו לגדול. מה לעשות, אנחנו לא חיים בואקום. הגדילה תמיד רק נגד חיכוך........ *** ותסלחו לי אם נפלו שגיאות. אני עייפה מידיי מכדי לקרוא את מה שכתבתי שוב...
אחרי שנה שלא הייתי כאן, חזרתי בעקבות פניה של אמיר דרור. לפני שנה השתמשתי בניק שלומית shlomit. הכפילות עייפה אותי אז קיצרתי.. אז אמיר, לבקשתך.. תזכורת.. ההודעה שלי מלפני שנה. כן. עברה שנה. אני עדיין מרוצה מאוד. העבודה הזו, הכל כך שונה ממה שהאמנתי שאי פעם אעשה, מתאימה לי כמו כפפה תפורה על פי מידה. זה לא שלא נהניתי מהעבודות השונות שעשיתי בחיי, (היו לי שלש "קריירות" שונות לפני הנוכחית, שבכל אחת מהן עבדתי 6-7 שנים וארשה לעצמי לציין שהטבעתי את חותמי בהן) אבל תמיד קיננה בי תחושה של זמניות. מהרגע הראשון. גם באותו מקום שבו נשארתי 7 שנים. וגם אפשר לומר שמעולם לא חשתי בכל אחת מאותן העבודות שעשיתי שזה "זה". ההפתעה הגדולה שלי היא העבודה שלי היום. היא משתמשת במגוון המיומנויות שלי ולראשונה בחיי (הגיע הזמן.. לא?!) אני מרגישה שזה המקום שבו הייתי רוצה להישאר ולהתקדם ולעבוד עד הפנסיה.. וזו תחושה מאוד שונה מכל מה שידעתי עד כה. לפעמים אני חושבת שהייתי צריכה לעבור את כל הסבב הזה של העבודות השונות אותן ביצעתי על מנת להגיע אל האחת שמתאימה לי. ואני חייבת להודות שכשהתחלתי לעבוד בה לא ידעתי עד כמה זה מתאים לי. כך שאין לי "מתכון" פלאים לזיהוי מוקדם של פונציאל התאמה.. במיוחד ש.. הייתה לי דיעה שלילית על התחום הזה פעם. אפילו חטאתי ביוהרה כנגד התחום שבו אני עובדת עכשיו. לפני שנים - לו הייתם אומרים לי שאני אעבוד במקצוע זה הייתי מסתכלת עליכם בפלצות. מיותר לציין איזה שיעור זה בשבילי...