כעס

Iris1967

New member
כעס

לא נראה לי שבשלב זה הוא מרגיש מועקה - הוא יודע שאני אמא טובה ושילדתי מטופלת כראוי - ועל כן אינו חש כל יסורי מצפון. הוא גם חוזר ואומר, "מה אני יכול לעשות את גרה בישראל ואני בקנדה" "אני עושה את הכי טוב שאני יכול" - המשפטים האלה מקוממים אותי - זה הכי טוב שאתה יכול לעשות???? הייתי צריכה להתחנן שיעביר לי מזונות ורק אחרי שבכיתי לו בטלפון הוא נאות לשלוח כסף. בא לי להקיא מזה. לא הולכת לכתוב לו יותר כלום - הוא צריך היה כבר מזמן להיות בסטטוס של "אוויר" מבחינתי - זה שאני מסרבת לקלוט עם מי יש לי עסק - זאת בעיה שלי. אני צריכה לשנות את אופן ראייתי - כי מי שהפסיד זה הוא - הוא זה שיהיה ללא משפחה - זוהי ילדתו הראשונה והוא כבר בן 40 - משפחה נוספת לא תהייה לו אני יכולה "לחתום" על זה. הוא לא רוצה להיות איתנו - שלא יהיה -ילדתי לא תרגיש בחסרונו - הוא לא יכול להעניק לה דבר. חשבתי לכתוב למשפחתו אבל אפילו אמו - שילדתי היא נכדתה הראשונה, לא איחלה מזל טוב - שום קשר - כלום - מזעזע. אחיו גם מתעלם - אביו נעלם לפני מספר שנים - משפחה לתפארת. נמאס לי כבר להגיד לו כל פעם כמה זה חשוב שיהיה בקשר עם הילדה - אפילו לראות אותה במצלמה של האינטרנט הוא כבר לא מבקש - כלום... לפעמים הכעס גובר על העצבות....
 

ajr123

New member
כגבר מחליט לא להכיר בילד

שום מכתב לא יעזור. רק במידה והוא ירצה הוא התייחס לילד/ה שלו. אני ממליצה לכתוב רק במידה וזה גורם לך להרגיש הקלה. אני איתך.
 

Iris1967

New member
כמה עלובים

חזק - מי שנוטש את ילדיו לא יזכה לשמוע את המילה "אבא" לעולם
 

Iris1967

New member
תודה

תודה רבה לכן. אני אנסה להתנתק מכל הסיפור הזה. חבל על כל האנרגיה המבוזבזת בלחשוב מה יהיה - האם יהיה עם הילדה בקשר או לא? אינני יכולה להכריח אותו להיות בקשר איתנו - לא אשלח לו תמונות ולא אכתוב לו מכתבים, למען האמת אנו נעלם לחלוטין מהשטח - לא רוצה להיות בקשר - לא צריך - אנו נסתדר יפה גם בלעדיו - he can F off :)
 

Iris1967

New member
כעס

לפני כיומיים השארתי הודעה לאבי ילדתי באינטרנט - הוצאתי כל מה שהיה על לבי - כמה אני עדיין פגועה וכועסת. כתבתי כי אני אשנא אותו לנצח על זה שעזב ועל זה שהוא בוחר שלא להיות בקשר עם ילדתו. מעת לעת הוא פונה אליי באינטרנט ושואל מה שלום הילדה - אבל הוא לא מתקשר - זה נראה לי כל כך ריקני. גם תמונות ששלחתי לו באימייל הוא טען ברוב "אידיוטותו" כי הן היו נגועות בוירוס. כעסתי על עצמי שהתפרצתי. כתבתי לו שאני לא רוצה שיצור איתי קשר אבל יחד עם זאת, כתבתי כי לא אעמוד בדרכו ליצור קשר עם ילדתינו לכשתגדל. לאחר ששיחררתי קיטור הרגשתי קצת מטופשת - מדוע אני נותנת לו להשפיע עליי גם שחלפה לה כבר שנה מאז שעזב? ומה זה יעזור בכלל? אולי גרמתי לו רק להתרחק עוד יותר מהילדה??? מה אני יכולה לעשות בכלל? האם "להעלם" לו בתקוה שמשהו יזוז שם??? הוא אטום!!! אוףףףףףף - נדמה לי שאני נשמעת כמו תקליט שחוק....
 

ajr123

New member
החלטה נבונה

תמיד תזכרי שיש לך את הילדה, ומה אנחנו בלי הילדים שלנו. בסך הכל הוא זה שמפסיד, את החיוכים המילים הראשונות ובכלל את הגדילה של הילדה. בהצלחה בהכל.
 

m i c h a l i

New member
כמה כעס...

אולי בצדק, מבינה אותך כי גם אני הייתי במקום הזה פעם... מה שאני יודעת היום זה שהכעס הזה חוץ מאשר לגרום לי להרגיש רע לא עשה טוב לאף אחד, בטח ובטח שלא "העיר" אותו. תני לו ליצור קשר בדרך שלו. אולי זה יהיה מעט מדי ואולי בכלל לא. בכל אופן, הוא זה שיצטרך להתמודד עם התוצאות של מעשיו מול בתו ולא מולך. אולי הכעס שלך אליו הוא לא רק בגלל שהוא נטש את בתך אלא בגלל הרגשת נטישה שלך?.... לדעתי כדאי לך להניח לו לנפשו. אל תצפי ממנו לכלום. כשלא תצפי תמיד תוכלי להיות מופתעת רק לטובה. בפעם הבאה שתרצי לומר לו מה דעתך עליו ועל ההתנהגות שלו נסי קודם לכתוב לעצמך... כתבי לך על דף נייר או במחשב מבלי לשלוח לו. קירא מה שכתבת מספר פעמים... אחרי שבוע קראי שוב וחישבי האם בכל זאת היית רוצה לשלוח לו את מה שכתבת. הם את חושבת שזה ישנה משהו אצלו... שאלי את עצמך כמה שאלות (בכל זאת, אינני מכירה אותו) ורק אז תחליטי האם כדאי לשלוח לו או לא. מבינה ללבך ואת הכעס שלך אבל זה פוגע רק בך ובעקיפין גם בבתך
 
למעלה