נורמאלי, ואולי התוספות
נועדו לומרלכם משהו. ברור לך שזה נורמאלי שרבים, וככל שגדלים רבים על רכוש, על "מעמד חברתי" ועל דברים שכאילו לא מוכרים לנו הגדולים, אבל בהרבה מקרים אלה אותם דברים שהמבוגרים רבים עליהם, אבל בצורה מחונכת, מעודנת, סמויה ולא ישירה, או שהמבוגרים כבר למדו דרכי תקשורת אחרות, דרכי מו"מ יעילים ונעימים יותר. "למה הסגנון הזה?": כי הם גדולים יותר, כי אולי אתם מנסים להתערב ולפשר בינהם. והם קוראים לכם לעזרה. אולי כי לפעמים אתם מתערבים ולפעמים לא, אז צריך לצעוק חזק, כדי שתגיעו. ואולי כי למדו שאם הם מגיבים ככה, זה גורם לכם אי נוחות ואתם מתערבים = אז כדאי להגיב ככה. איך להגיב: כאשר אתם רואים כשזה קורה, ואתם רואים בדיוק מה קרה, אתם מגיבים במילים על מה שקרה, אתם אומרים, למשל: אתה כועס מאד שדני לקח לך את הצעצוע בלי לבקש. או: דני, תראה יוסי מאד כועס שלקחת ממנו החפץ בלי לבקש. יש כאן מסר: מותר לכעוס. צריך לבקש כאשר רוצים חפץ שנמצא אצל האחר. לקיחת חפץ בלי קבלת רשות מכעיסה את החבר/ה שלך. לתאר את הדברים תוך אמפטיה, בלי רגש. המטרה בתגובות אלה ואחרות, ללמד אותם מיומניות חברתיות, נעימות ועילות יותר, ובכך לפתח את יכולותיהם גם בתחום זה, בדיוק כמו שאנחנו עושים בתחום השפה, למשל. מגיל 0 אנחנו מדברים אליהם, ןלא מפסיקים לדבר. הם כל הזמן מעשים את עצמם. דסי זו עבודה ארוכה. כאשר הם כועסים אי אפשר הרבה יותר מזה לעשות. כאשר הם נרגעים אפשר לדבר על אלטרנטיבות פעולה, פתרונות אלטרנטיביים וכו´. בטח לאחרות/ים יש עוד הרבה מה להוסיף.
