אסימוני נייר
מתוך "100 שנה למטבע בארץ ישראל" צבי שטאל בהוצאת מ. אהרוני תל-אביב, ספר מדהים ומרתק אגב. בתחילת שנות ה-40, היה מחסור במטבעות קטנים וחברות תחבורה רבות הדפיסו אסימוני נייר ששימשו גם ככרטיס נסיעה וגם ככסף לכל דבר. גם בעלי עסקים פרטיים הדפיסו אמצעי תשלום וקיבוצים הדפיסו כסף לשימוש פנימי. לא ברור מהספר אם הפתקיות היו הליך חוקי בכל מקום אבל נראה כי יכול היית לשלם אתם בכל מקום בגבולות העיר בה עבדה החברה שהנפיקה אותם. ישנם גם אסימונים של קיבוצים בעריך של "200 ביצה"... לאחר קום המדינה בשתי תקופות שונות, בשנים 49-50 ובשנים 53-54 הנפיקו גופים ציבוריים שונים, ובראשם שוב חברות התחבורה, אסימוני נייר נוספים לשימוש ככסף קטן במתן עודף לנוסעים, שוב עקב מחסור בכסף קטן. ואז גם נכנס העקרון שאם האסימון מתבלה או אובד, הסכום הופך לתרומה למגן דוד, הראשונים היו של חברת התחבורה העירונית של באר שבע, אחר כך הדפיסו אסימונים כאלה גם "דן" מתל אביב, "המקשר" מירושלים, "אשד" מחיפה וגם "אגוד ענף הקולנוע בישראל"... ב-54 הוקם בנק ישראל ונעשה קצת סדר, האינפלציה ביטלה את הצורך במטבעות הקטנים והונפקו רק מטבעות בעריך של 25 פרוטות בלבד. מאוחר יותר כששוב הורגש מחסור בכסף קטן השקם הצטרף להדפסות עם אסימונים דומים ובנק ישראל הטביע מטבעות של 10 פרוטות. ב-1960 הוכנסו למחזור מטבעות האגורותשהוטבעו במיליוני יחידות ובעצם נגמר המחסור.
