בתמצית:
מדובר בתופעה ידועה של "יפוי מאזנים" -[בקישור מחקר של הפד מתחילת יוני 2025] בנקים גדולים מקטינים ההלואות לטווח קצר על מנת להראות יחסים פיננסים בהתאמה לרגולציה ומטרות פנימיות בדוחות הכספיים. זה מוציא קצת כסף מהמערכת ואז הגופים הגדולים שזכאים לכך הולכים אל הפד לקבל המימון קצר הטווח במקום לשלם שבריר ריבית יותר גבוהה.
סה"כ מדובר בהלוואה מגובה נכסים הנחשבים הכי בטוחים בעולם כאשר ההשפעה המאזנית היא פרקטית 0 ונועדה לשמש כ- "בולם זעזועים" לסביבת הריבית הגוזרת תמחור נכסים פיננסיים ברמה גלובלית.
כפי שהראת בגרף מאזן הפד , הקטנת הנכסים המוחזקים = צמצום פוטנציאל מזומן בשוק והתוצאה היא חוסר איזון קטן בסוף השנה / רבעון
"מנסיוני, רוב עצום של כותבי החוזים שאינם מכוסים הם בנקים ולא מהמרים פרטיים" , כיצד בדיוק "מהמר פרטי" או חברה מסחרית מקבלים גישה לשוק החוזים (בורסה)?
רק דרך הבנקים המשמשים עושי שוק ומנהלים את הסיכונים שלהם כ- "סל " מול החוזים של הלקוחות הפועלים דרכם. הבנקים אינם מהמרים אלא מחזיקים בטחונות של הלקוחות כך שגם אם לבנק יש "חשיפה" דרושה קפיצת אמונה רצינית כדי לחשוד שזו חשיפה של הבנק כמהמר ולא כעושה שוק המגובה בבטחונות שחשיפתו אינה שיקוף החשיפה נטו של לקוחותיו.
לסיכום , יש שתי טענות שלך שאין להם כיסוי בשיח על הכסף ביחס ליציבות המערכת הבנקאית:
1. הקשר בין הכסף ל- REPO - שיש לו הסבר רגיל
2. מהות החשיפה של הבנקים לחוזים העתידיים- ספקולציה או מהלך עניינים רגיל של עוסק שוק - שאין שום הוכחה שהבנקים הם ספקולנטים [זה לא אומר שאין קרנות גידור , חברות השקעה שהן כן ספקולנטים - שזה לאין שיעור יותר סביר]