כנשים, בנות, אימהות

[B l u e D e v i l]

א. זו אינה סברה כי אם

נסיון הכפשה רכילותי. במידה וזה נכון לא יהיה זה סעיף אישום.

ב - זה בדיוק מה שלא מסתדר לי. נתן לו אגרוף ו....? איפה הנייד שלך? איפה לרוץ להזעיק עזרה?

מי בדיוק היו 2? התוקפים? איפה השני בכל הסיפור?

 

[רום קינמון]

שניים= הבחור והבחורה

לא יודעת, מרביצים לחבר שלך תבריחי להזעיק עזרה, תקפצי לו על הגב, תתקשר למשטרה - הכל אגב תגובות של פחד. (למרות שיש כאלה שמשתתקים).
אונסים את החברה שלך? הוא קצת עסוק... אתה מפחד להרביץ לו? תתקשר למשטרה...תרוץ לקרוא לעזרה (וזה כבר לא חלק מתגובות של פחד אלא שיקול הגיוני)..

לא יודעת, נשמע לי קצת הזוי. טוענים שהם זיהו אותו במסדר זיהוי ומצאו התאמה מלאה ל-DNA שלו...אם זה לא זרע אז ברור שאין על מה לדבר..

 

[B l u e D e v i l]

זו צריכה להיות בדיוק אחת, לא 3.5 מליון

כדי שנרצה למות ולרצוח

 

[אנילה1]

מייקל, גם לי יש הרגשה שהתקשורת מעצימה

את הדיווח, כאילו יש תחושה שהם עושים "אורגיה" עם הפשעים. אפשר לדווח גם בצורה לקונית ובקצרה. לפעמים אני משתיקה הקול בחדשות, ורק קוראת את הכתוביות. המון רעל זורם מהתקשורת.

 

[הדסהש1]

בזמנינו לא היתה תקשורת שמסרה

על אונס ורציחות.אבל הם היו היום הכל חשוף מרגע שהם יוצאים מהבית\
אנו ההורים והיום גם הסבים והסבתות דואגים.גם יש רשק רצוף עם נער או הנערה
כ יש פלאפון.אבל עם כל אמצעי הזהירות -שוקר-שמחירתו עלתה בימים האחרונים
עדיין פחד ללכת בערב .אומרים לא ללכת לבד אלא בקבוצה.אולי זה יעזור

 

[אנילה1]

יש משהו שעולם הרפואה לא עושה כלום בנידון.

אונס, או תקיפה אלימה, הם טראומות, כמו הלם קרב. עולם הרפואה יכול למצוא הורמונים שמפחיתים ומכיחים את הטראומה, בכדי שלא יהרסו את כל החיים. משום מה לא קורה כלום. הפיתרון הוא בהורמונים המשתתפים בלידה, גם לידה היא סוג של טראומה ליולדת, שמתבטאת בכאבים עזים ופיתןךי גוף חזקים. אחרי הלידה הגוף דואג שהאשה תשכח מטראומת הלידה בכדי שלא תפסיק ללדת אחרי הלידה הראשונה, ולא תפחד להכנס שוב להריון. לדעתי הכיוון לחקר הטראומות האחרות צריך לבוא מהכיוון הזה. צריך להשתמש בחומרים שהגוף מפריש להשכחת טראומת הלידה. בכל מצב של טראומה שלא מטופלת, נוצר מצב של חרדה עמוקה, שמונעת מלחיות חיים רגילים.

 

[B l u e D e v i l]

במקרים תקינים

פורצת ביולדת תחושת "היי" אחרי לידה וכמובן, יש לה את פרי ביטנה כדי שתוכל לזכור שלמרות הסבל יש גמול נאות.
במקרים של אונס אין לנו לצערנו את הגמול הזה, ואין שום תחושת "היי". נסיון ליצור תחושות כאלו הגוף מייצר בצורת הדחקה. ועדין, הטראומה טבועה בו ועלולה לצוץ אחרי שנים בכל מני צורות שלא מצליחים לעלות עליהן ועל הסיבות להן.

דרך טובה "לצאת" מזה, היא לאפשר לנאנסות לסרס את האנס. לדעתי לפחות

 

[אמא מחתילה]

לסרס זה להאמין שאין אפשרות לתיקון ולשינוי.

קצת עצוב בעיניי. (ואני גם לא מאמינה שזה מה שיגרום לנאנסת "לצאת מזה". ומה זה בכלל "לצאת מזה?")

 

[B l u e D e v i l]

לא זו היתה הכוונה.

לסרס זה לנקום. זה לפגוע בגבר כוחני שחושב שאיבר המין שלו זה כלי נשק - במקום שהכי כואב לו תרתי משמע.
ולכן אמרתי שהנאנסת צריכה לסרס. לא בית משפט.

"לצאת" מזה אולי הכוונה לשכוח או להשתחרר מהטראומה, אבל להשוות טראומת אונס לטראומת לידה די מזעזע בעיני. לקחת דבר יפה שאישה בוחרת בו ולהשוות לדבר מכוער שנעשה בכפייה ובגועל. - תכלס, אין אפשרות לתאר את התחושות האלו במילים. לא של נס הבריאה ולא של הרס החיים.