ואולי לפעמים נגמרות המילים וכשאין חרוזים יש שקט ואולי לפעמים כשהמים שקטים החלומות מתחילים ויש נתק ואולי רק אולי אם נפסיק לשאול מתי נגלה שהעתיד כבר קרוב ואולי רק אולי נפסיק לגאוד עד בלי די ונקווה לטוב
לא יודעים מה לחשוב? ומה עם המחשבות לא באות? ומה אם חושבים רעות? ומה אם כל מחשבה מסמנת עוד ועוד נפילות? ומה אם סתם כבר לא אופטימיים? ומה אם סתם הופכים פסימיים? ומה אם גילינו שהפכנו אגרסיביים? ומה אם הבנו שכולנו רצסיבים? ומה אם ומה אם ומה אם פשוט שותקים?
ואם אולי אני רוצה להסתיר אותן? ואם כל מחשבה בעולם לבדה יושבת ומחכה בסבלנות לתורה? ואין בי שום דבר שיוכל לשנות זאת כי הן מתפקידן מתרוצצות והן מתפקידן שותקות ועוברות והופכות למחשבות אחרות
השקט שלפני הסערה השיר שלפני המילה החיוך שלפני הדמעה המוות לפני התחייה שום דבר לא מסודר הכל הפוך ולא כרוך בשום דבר אצלה הבוקר הוא אוייב כי לא נגמר בו הליל העייף כשהולכים לישון כולם היא מתעוררת מתמודדת עם כל העולם כשהירח והכוכבים כבים היא עוד ערה שומעת ציפורים שכל העולם מתעורר היא עוד לא ישנה שכל העולם מתאושש היא עוד בשלה