כנראה שבאמת הגעתי לקצה.

adidin

New member
כנראה שבאמת הגעתי לקצה.

אני לא יודעת לאן לפנות. לא יודעת אם אני יכולה לדבר על זה עם אנשים קרובים אליי.
אני רק יודעת שאני לא רוצה להיכנס לזה..
אני בת 20. מגיל 13 עד 17 בערך היו לי התקפי אכילה מטורפים.. הייתי יכולה להגיע הביתה, לאכול פשוט איזה חצי כיכר לחם עם כל מה שיש כרגע במקרר. אפילו אם זה קטשופ.
הייתי בדכאון מטורף כל שנות גיל ההתבגרות.. שמנה, דכאונית, הרס עצמי...
בגיל 17 אחותי נפטרה ומשם הגיעה ההברקה. שהגיע הזמן להתחיל לחיות.
ובאמת, אמנם שנה הייתי שרויה באבל וכאב ובשנאה עצמית, פגיעה עצמית, הרס.. אבל אחרי זה.. מאז.. למדתי להעלות את החיים שלי על הדרך הנכונה.
נפטרתי מהרגלי אכילה מאוד לא נכונים של אכילה רגשית ומופרזת.. והצלחתי לרדת במשקל בצורה מאוד יפה.. הישג משמעותי ואני מאוד גאה בעצמי עליו.
רק שלאחרונה הפחד להשמין שוב משתלט עליי. כל החיים שלי היו עליות וירידות במשקל, ואת הפעם הזאת אני רוצה לשמור.
אז עד לפני חודש זה היה לחשוב כל הזמן על הארוחה הבאה.. נורמלי בדיאטה, באורח חיים יחסית חדש...
ולאחרונה זה פשוט רצון להקיא אחרי כל ארוחה שמרגישה לי משמינה או לא בריאה..
מנסה לחשוב איך בכלל לצמצם בכמות המזון, פחמימות שנכנסות לי לגוף...
אני עכשיו כותבת את ההודעה אחרי שניסיתי ללכת להקיא ופשוט נגעלתי מעצמי והתחלתי לבכות...
אני כל כך מפחדת... בבקשה, אני מפחדת להכנס לזה, תעזרו לי.
 
היי, עדי


צר לי לשמוע על אחותך.

הדרך להחלמה היא ארוכה ודורשת תהליך פנימי מורכב. הכוחות שמצאת בתוכך למרות או בגלל המשבר שעברת הם דחיפה נהדרת ומוטיבציה משמעותית אבל מי שסבלה מהפרעת אכילה צריכה גם תהליכים של עבודה פנימית. אם בגלל הפרעת האכילה ואם בעקבות פטירת אחותך, אני מאמינה שאת יכולה להתרם הרבה מטיפול. גם ליווי של דיאטנית יכול לעזור לך להתמודד עם הפחדים שקשורים לאוכל.
ניסית פעם דבר כזה? היית בעבר בטיפול פסיכולוגי או דיאטני?

ברוכה הבאה.
רחלי.
 

adidin

New member
תודה..

ולא, לא הייתי בטיפול אף פעם...
כרגע אני לא יכולה להרשות לעצמי כזה... וההורים.. לא תומכים ב"להוציא את הכביסה המלוכלכת".
הם תמיד היו אנשים אטומים, ועכשיו אחרי אחותי.. הרבה יותר..
אני מרגישה קצת לכודה. סיפרתי היום לחברה שלי על התחושות האלו והרגשתי הרבה יותר טוב. יש סיכוי שזה ככה מלחץ? אני באמת לא רוצה להאמין שאני מפתחת משהו...
 
עדי

לא כל טיפול דורש הרבה כסף, ואם את בת 20 כפי שמצוין בכרטיס שלך, את גם לא צריכה שההורים יהיו מעורבים בהחלטה ללכת לטיפול.
דרך רופא המשפחה את יכולה להגיע לטיפול במימון נמוך של קופת החולים,
ויש גם מרכזים להפרעות אכילה שהוא יכול להפנות אותך אליהם, תלוי בקופת החולים.

יש סיכוי שזה מתקופה לא טובה שעוברת עלייך. אבל גם יש סיכוי שזה מעיד על דברים חריפים יותר. ומה שבטוח הוא שלהגיע לטיפול יכול לעזור לך לשמור על עצמך, ללמוד מהן הנורות האדומות שאומרות שהמצב מדרדר, ולקבל מקום משלך לדבר על כל הדברים שבבית אי אפשר לדבר עליהם.

מה את עושה כרגע בחייך?
 

adidin

New member
תודה..

ולא, לא הייתי בטיפול.. לא יכולה להרשות כזה לעצמי וההורים לא תומכים בלהראות את הכביסה המלוכלכת.
באיזשהו מקום אני מקווה שזה יעבור מעצמו... הלוואי
 
למעלה