כנסו שניה...תשתתפו באכזבה שחוותי..
אני חושבת שאני אדם שטוח אדם שלא מבין את החיים . אין לי אמונה אין לי במה להחזיק, מי להאשים, לפחות יש לי אבל אני פוחדת להאשים אותו, פוחדת שאם אני יאשים אוות הוא ישנא אותי, ישנא אותי ויתעלל בי ויעשה לי רע, ואז אני יהיה אומללה, ממש אומללה יותר ממה שתמיד הייתי, כתבתי איזה סיפור על החיים שלי, רחמתי על עצמי, גרמתי לאחרים לרחם עלי, כאילו עברתי טראומה לכל החיים , מה בסך הכל קרה לי?מישהו עזב אותי זה קורה לכל אדם מליון פעמים בחיים שלו, מה הקטע שלי זה שתמיד הייתי דופקה ושרוטה והייתי חייבת לרחם על עצמי להגיד לעצמי שאני מסכנה, זה שרחמים העצמיים שלי שעברו כל גבול החילט יום אחד לקחת כמה כדורים וסכין מהארון ולנסות לצאת מפה לברוח. זה לא אמור לעורר רחמים , לא לפחות שאני ילדה מסכנה שרע לה ,שאני ילדה עלובה שלא מנסה לפתור תבעיות שלה ולהחזיק ידיים, להתאמץ עוד, במקום לברוח כמו ילדה קטנה כי איזה ערס שבר לי תלב .אני באמת ילדה עלובה ודפוקה, אולי מה שדפוק בי זה שאני מבינה יותר מדי יותר מדי בוגרת לגילי ומבינה הרבה יותר משאר הילדים בגילי את החיים , יכול להיות ,אולי זה מה שדפק אותי זה מה שידפוק אותי בהמשך . אני חייבת לעוות כל דבר למוות , משמ למוות יש לי סרטן, סרטן במוח. אני לא באמת מבינה את עצמי, אחרים אני יכולה להבין אותם תדרך שלהם תרגשות שמשתנים אצלהם, אבל לא אצלי אני רוצה למות ,ורע לי פה ,ואני חושבת שבאת רע לי ואז שמישהו מתקרב אלי עם סכין אני בוכה כמו תינוקת מנסה לברוח בלי שישימו לב ולצאת מהסיטואציה הזאת. אפילו להרגיש אני לא מסוגלת, לפחות למשש את הרגשות שלי, או פשוט להחליט מה אני מרגישה, כל דבר טוב שקורה אני חייבת להרוס אני אדם הרסני, הורסת לאחרים תצפיות, תרגשות אני פשוט משחיטה, הופכת אהבה לסיוט ושנאה, אני יכולה בלי מאמץ להפוך תמימות של מישהו, לפחד, אדם תמיד לאדם פחדן, חשדן, אדם טוב לרע, אדם שמרן איזה ילדה טובה של אצא לאיזה מסוממת חשיניקית, אני יכוהל לרום לה להרגיש חרא עם עצמה שהיא לא "לוקחת סיכונים" ועושה שטויות בלי מאץ .דיבור אחד היא תלך ותקנה קופסת סיגריות. הפאק הכי גדול שךי זה חוסר החלטיות למה אני לא בנאדם שמסוגל להחליט פעם אחת משהו בלי לשנות את דעתו? עברתי חרא בחיים , זה לא אמור לגרום לי להתבגר, ללמד לקחים בחיים? למה יש לי פאק כל כל גדול? כל החלטה שאני שאנ מחליטה אני משנה אותה 100 פעם באותו יום שהחלטתי תהחלטה הזאת, לפעמםי זה פוגע בי, או ש...פוגע באחרים אבל אני אדם אנוכי, לא אכפת לי שאחריםפ יפגעו ממני, יפגעו בכל דרך שהיא אכפת לי שאני יהיה בסדר ,שאני לא יסבול ,שאני יצא נקיה בכל דבר. שלי לא יהיו רגשות אשמה, בא לי להשתנות ,כן ,אני יפתח דף חדש ישתנה , ישנה בי כל דבר אבל אני לא יכולה!לא מסוגלת אני אדם חלש, כל כך חלש, אני פוחדת ,פוחדת מהכל פוחדת מאהבה, פוחדת להרגיש, פוחדת מהמוות, פוחדת מהחיים פוחדת מעצמי, שאני יהפוך להיות אדם יותר רע , יותר חרא עם הזמן למרות שאני לא פוחדת להשאר לבד, כי אני יעשה כל דבר, אפילו תדבר הכי צבוע כדי להשאיר אנשין מסביב לא שיגנו עלי, כי אי אפשר להגן עלי, לא שיעזרו לי שיש לי בעיות, כי אני מתמודדת לבד. אף אחד לא יכול לעזור לי עם העצות ששות לתחת , כל אחד עם העצות המזדיינות שלו, כוס אמ עמק. אני פשוט צרכה אנשים מסביב ,שלא יהיה לי משעמם אנשים שיוכלו להחילט בשבילי, שישכנעו אוית שאני לא יצתרך להחליט לבד אני אדם חרא. נקודה ין מקום לשינוי פעם הייתי אדם מזה טוב, פעם הייתי תמימה מתחשבת , אוהבת, עכשיו ...מה אני יודעת.. לפחד לחשוב באנשים לשנוא אותם להאשים אותם על החרא שלי בחיים . להשאיר אנשים שינקו תקקה שאני משאירה. אני לא יכולה להמשיך להאשים אותו. תחרא הזה ששבר אותי פעם רק אני אשמה, עשיתי הכל גרמתי לעצמי להיות כזאת ילדה קקה אני לא יבקש עזרה , לא שמאוחר מדי...פשוט.... אני רק עוזרת לעצמי תמיד....או שאני צרכה להפסיק עם הפחד והחשדניות.... ללכת לפסיכולוג? מה הוא יעשה יביא לי רשימה של דברים לעשות ראבק מה כבר נשאר כדי להפוך אותי שוב לבנאדם ...כמו פעם אולי .... אולי להתאהב
אני חושבת שאני אדם שטוח אדם שלא מבין את החיים . אין לי אמונה אין לי במה להחזיק, מי להאשים, לפחות יש לי אבל אני פוחדת להאשים אותו, פוחדת שאם אני יאשים אוות הוא ישנא אותי, ישנא אותי ויתעלל בי ויעשה לי רע, ואז אני יהיה אומללה, ממש אומללה יותר ממה שתמיד הייתי, כתבתי איזה סיפור על החיים שלי, רחמתי על עצמי, גרמתי לאחרים לרחם עלי, כאילו עברתי טראומה לכל החיים , מה בסך הכל קרה לי?מישהו עזב אותי זה קורה לכל אדם מליון פעמים בחיים שלו, מה הקטע שלי זה שתמיד הייתי דופקה ושרוטה והייתי חייבת לרחם על עצמי להגיד לעצמי שאני מסכנה, זה שרחמים העצמיים שלי שעברו כל גבול החילט יום אחד לקחת כמה כדורים וסכין מהארון ולנסות לצאת מפה לברוח. זה לא אמור לעורר רחמים , לא לפחות שאני ילדה מסכנה שרע לה ,שאני ילדה עלובה שלא מנסה לפתור תבעיות שלה ולהחזיק ידיים, להתאמץ עוד, במקום לברוח כמו ילדה קטנה כי איזה ערס שבר לי תלב .אני באמת ילדה עלובה ודפוקה, אולי מה שדפוק בי זה שאני מבינה יותר מדי יותר מדי בוגרת לגילי ומבינה הרבה יותר משאר הילדים בגילי את החיים , יכול להיות ,אולי זה מה שדפק אותי זה מה שידפוק אותי בהמשך . אני חייבת לעוות כל דבר למוות , משמ למוות יש לי סרטן, סרטן במוח. אני לא באמת מבינה את עצמי, אחרים אני יכולה להבין אותם תדרך שלהם תרגשות שמשתנים אצלהם, אבל לא אצלי אני רוצה למות ,ורע לי פה ,ואני חושבת שבאת רע לי ואז שמישהו מתקרב אלי עם סכין אני בוכה כמו תינוקת מנסה לברוח בלי שישימו לב ולצאת מהסיטואציה הזאת. אפילו להרגיש אני לא מסוגלת, לפחות למשש את הרגשות שלי, או פשוט להחליט מה אני מרגישה, כל דבר טוב שקורה אני חייבת להרוס אני אדם הרסני, הורסת לאחרים תצפיות, תרגשות אני פשוט משחיטה, הופכת אהבה לסיוט ושנאה, אני יכולה בלי מאמץ להפוך תמימות של מישהו, לפחד, אדם תמיד לאדם פחדן, חשדן, אדם טוב לרע, אדם שמרן איזה ילדה טובה של אצא לאיזה מסוממת חשיניקית, אני יכוהל לרום לה להרגיש חרא עם עצמה שהיא לא "לוקחת סיכונים" ועושה שטויות בלי מאץ .דיבור אחד היא תלך ותקנה קופסת סיגריות. הפאק הכי גדול שךי זה חוסר החלטיות למה אני לא בנאדם שמסוגל להחליט פעם אחת משהו בלי לשנות את דעתו? עברתי חרא בחיים , זה לא אמור לגרום לי להתבגר, ללמד לקחים בחיים? למה יש לי פאק כל כל גדול? כל החלטה שאני שאנ מחליטה אני משנה אותה 100 פעם באותו יום שהחלטתי תהחלטה הזאת, לפעמםי זה פוגע בי, או ש...פוגע באחרים אבל אני אדם אנוכי, לא אכפת לי שאחריםפ יפגעו ממני, יפגעו בכל דרך שהיא אכפת לי שאני יהיה בסדר ,שאני לא יסבול ,שאני יצא נקיה בכל דבר. שלי לא יהיו רגשות אשמה, בא לי להשתנות ,כן ,אני יפתח דף חדש ישתנה , ישנה בי כל דבר אבל אני לא יכולה!לא מסוגלת אני אדם חלש, כל כך חלש, אני פוחדת ,פוחדת מהכל פוחדת מאהבה, פוחדת להרגיש, פוחדת מהמוות, פוחדת מהחיים פוחדת מעצמי, שאני יהפוך להיות אדם יותר רע , יותר חרא עם הזמן למרות שאני לא פוחדת להשאר לבד, כי אני יעשה כל דבר, אפילו תדבר הכי צבוע כדי להשאיר אנשין מסביב לא שיגנו עלי, כי אי אפשר להגן עלי, לא שיעזרו לי שיש לי בעיות, כי אני מתמודדת לבד. אף אחד לא יכול לעזור לי עם העצות ששות לתחת , כל אחד עם העצות המזדיינות שלו, כוס אמ עמק. אני פשוט צרכה אנשים מסביב ,שלא יהיה לי משעמם אנשים שיוכלו להחילט בשבילי, שישכנעו אוית שאני לא יצתרך להחליט לבד אני אדם חרא. נקודה ין מקום לשינוי פעם הייתי אדם מזה טוב, פעם הייתי תמימה מתחשבת , אוהבת, עכשיו ...מה אני יודעת.. לפחד לחשוב באנשים לשנוא אותם להאשים אותם על החרא שלי בחיים . להשאיר אנשים שינקו תקקה שאני משאירה. אני לא יכולה להמשיך להאשים אותו. תחרא הזה ששבר אותי פעם רק אני אשמה, עשיתי הכל גרמתי לעצמי להיות כזאת ילדה קקה אני לא יבקש עזרה , לא שמאוחר מדי...פשוט.... אני רק עוזרת לעצמי תמיד....או שאני צרכה להפסיק עם הפחד והחשדניות.... ללכת לפסיכולוג? מה הוא יעשה יביא לי רשימה של דברים לעשות ראבק מה כבר נשאר כדי להפוך אותי שוב לבנאדם ...כמו פעם אולי .... אולי להתאהב
