עוד משהו נחמד בסגנון
משחק מחבואים ~~~~~~~~~~~~~ מספרים שפעם נפגשו במקום כלשהו על פני האדמה, כל הרגשות והתכונות של בני האדם. כשהשעמום פיהק בפעם המי-יודע-כמה, השיגעון, כהרגלו כלכך משוגע, הציע לכולם "בואו נשחק מחבואים~!" הספקנית הרימה גבה, והסקרנות שלא ידעה להתאפק שאלה "מחבואים ? איך משחקים את המשחק הזה ?". "הוא משחק"- הסביר השיגעון-"בו אני מכסה את פניי ומתחיל לספור מאחד עד מליון ואתם מסתתרים, וכשאני אגמור את הספירה הראשון מבינכם אשר אמצא, ייקח את מקומי כדי להמשיך את המשחק". ההתלהבות רקדה עם האופוריה, השמחה קפצה כל-כך הרבה ששכנעה גם את הסדר ואת האדישות, שלעולם לא נהגu להתעניין בשום דבר. אך לא כולם רצו להשתתף : האמת העדיפה שלא להסתתר, בשביל מה ? תמיד מוצאים אותה בסוף הגאווה אמרה שמדובר על משחק טיפשי ביותר (אבל מה שבאמת הפריע לה הוא שהרעיון לא היה שלה) והפחד החליט שלא לסכן כלום. "אחד, שתיים, שלוש..." התחיל לספור השיגעון... הראשונה שהסתתרה הייתה העצלנות, מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה. האמונה עלתה לשמיים והקנאה הסתתרה בצל ההצלחה, אשר במאמצים ענקיים מצאה מקום בצמרת של העץ הכי גבוה. הנדיבות כמעט שלא יכלה להסתתר, כי כל מקום שמצאה היה נפלא בשביל אחד החברים שלה : מה עם אגם שקוף ?- אידיאלי בשביל היופי חור בגזע עץ ?- מושלם בשביל הצניעות מאחורי כנפי הפרפר ?- הכי טוב בשביל החושניות מה עם משב הרוח ?- יוצא מן הכלל בשביל החופש כך שהנדיבות מצאה מקום צנוע אבל מתאים לה, בקרן שמש קטנה. האגו לעומתה מצא מקום מצויין מלכתחילה, גדול, מאוורר, נוח אבל רק בשביל עצמו בלבד. השקר הסתתר בעומד הים (אבל האמת היא שהסתתר מאחורי הקשת) התשוקה והחשק במרכז הרי געש, השיכחה שכחה אפילו איפה הסתתרה. כשהשיגעון ספר 998 999 האהבה עוד לא מצאה מקום להסתתר, כי כל המקומות היו תפוסים. "מיליון~!" הכריז השגעון והחל בחיפושים. הראשונה שמצא הייתה העצלנות, רק 3 צעדים ממנו מתחת לאבן, אחר כך שמע את האמונה שמתווכחת עם אלוהים על זואולוגיה, את התשוקה והחשק שמע מרעידים את הרי הגעש. באופן פתאומי, הופיעה לה הקנאה וכך הצליח לפענח איפה ההצלחה. את האנוכיות לא היה צורך לחפש, היא בעצמה ולבדה יצאה ממחבואה, שהיה זה קן דבורים. מכך שהלך השיגעון הרגיש צמא, כך הגיע לאגם ושם מצא את היופי. עם הספק היה קלי קלות, כי מצא אותו יושב על הגשר בלי להחליט עדיין באיזה מקום להסתתר. כך מצא אחד-אחד את כולם, את הכשרון בין העשבים הטריים, את החרדה במערה חשוכה, את השקר מאחורי הקשת ואפילו את השכחה ששכחה שמשחקים מחבואים. רק האהבה לא הופיעה בשום מקום. השיגעון חיפש מאחורי כל עץ, מתחת לכל אבן, בפסגות ההרים וכשעמד להיכנע הבחין בשיח ורדים והתחיל להזיז את הענפים. לפתע, פתאום, נשמעה צעקה איומה וכואבת : קוצי הורדים פצעו את האהבה בעיניים... השיגעון לא ידע מה לעשות כדי להתנצל, בכה, התחנן, ביקש סליחה, ואפילו הבטיח לאהבה להיות המלווה הצמוד שלה... מאז אותם הימים, שבהם שיחקו מחבואים בפעם הראשונה על האדמה, האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה....