תגובה כנסו
אנחנו קצת מכירים, זה לא פגישה ראשונה. אבל אם היא יוצאת לשם, אולי אני גם אצא(לפני שבוע אני חושב שהיא אמרה שאני אבוא גם לא בדיוק זוכר). ואולי שם נדבר עוד קצת אני יודע... אני ב DOWN רציני עכשיו (לא רק בגלל זה...). לא יודע מה לעשות, כל מה שאני יודע שאם זה היה הולך בינינו אז לא הייתי מבואס, זה היה משפיע לטובה על הדברים האחרים שכרגע רע לי בחיים בגללם. אני רוצה אהבה, יש מישהי אחרת בעבודה שאני יודע בוודאות שרוצה אותי, אבל אני לא נמשך אליה. היא ידידה טובה, אבל אני רוצה את זאת שאני מדבר עליה כבר שבוע. למה זה לא יכול להיות פשוט? היא זאת שהתחילה עם הרמזים, אז למה עכשיו אני מרגיש שהיא מתרחקת? בגלל שאנשים מדברים עלינו? אז מה? אז אנחנו מדברים? מה קרה? לא קרה כלום.. חבל שזה לא איזה פרק בדוסון קריק, או איזה סרט רומנטי, כדי שיהיה סוף טוב. החיים זה מציאות אחרת ואני מקנא במי שיש לו אהבה אמיתית. פתאום אני חושב על חברה שלי שעבר(לפני חודשיים נפרדתי ממנה). אני לא חושב שאהבתי אותה פעם, אבל היה כיף ביחד, והיא אהבה אותי מאוד, הייתה חמה, חיננית אכפתית. אז אולי לא הייתי צריך להיפרד ממנה. אני כבר לא יודע... אני רוצה למצוא מישהו חדשה, יפה חמודה כמו הבחורה מהעבודה, אבל אני לא יכול להכריח אותה להיות איתי. וזה מה שמבאס אותי, הדברים האלו שבן אדם לא שולט בהם, כמו האהבה. אני יכול ללמוד, לטייל בעולם ולהיות עם חברים בזה אני שולט. אבל לראות בחורה להכיר, ולשלוט על זה שהיא תהייה שלי- על זה אי אפשר לשלוט. תאמינו לי שהתפללתי לאלוהים שהיא תהיי שלי, אבל בתוכי ידעתי שהיא לא תבוא איתי לסטנאד אפ, כי אין לי מספיק ביטחון עצמי כנראה. שהייתה לי חברה כן היה לי ביטחון עצמי. מבחינת אופי אני חושב שאני ממש טוב (לא שחצן). אבל אולי מבחינה חיצונית(נמוך מדיי, לא שרירי לא שזוף אני יודע...) אין לי את זה. אולי אם הייתי 180 ושרירי עם האופי שלי זה היא הייתה שלי. אבל זה מה שאלוהים נתן לי ועם זה צריך להסתדר. אבל זה קשה חבר'ה, מאוד קשה כל העסק הזה. אני חושב שאנחנו מתאימים מצוין, אבל איך אני אראה לה את זה?? לא יודע, שנה משוחרר שנה מבולבל מכל החיים האלה.