כניסה טעונה לכיתה א'
חייבת לפרוק את זה.
אין לנו עדיין בית ספר והוא עולה לכיתה א'. אמורה להיות שמחה והתרגשות וכאן יש לחץ ועצב.
אנחנו גרים במושב קטן במועצה מסויימת. בית הספר של המועצה הוא תל"י (יהדות) כמו שכבר כתבתי פה בעבר וזו לא אפשרות מבחינתנו.
מאז בית התינוקות הוא בקיבוץ במועצה השכנה עם אותם חברים ועכשיו לא נותנים לו לעלות איתם לכיתה א' כי אנחנו לא שייכים למועצה שלהם.
במועצה שלנו יש בית ספר פרטי מוכר שאינו רשמי או משהו כזה. בלית ברירה הבנו שזו האופציה היחידה למרות שלא רצינו חינוך פרטי וגם גישת בית הספר לא בהכרח מתאימה לנו.
אתמול הינו ביום היכרות. היה רע. שאר הילדים מכירים זה את זה, הגיעו מאותם גנים. הוא לא הכיר אף אחד. לא רצה להשתתף באף פעילות. מסביב הסתובבו מורות עם קלסרים שכל הזמן צפו בכל התנהגות ומשפט שיוצא להם מהפה וסימנו וויים בטבלא לפי שמות הילדים.
אח"כ אספו את כולם ומורה של כיתה א' הנחתה משחק היכרות וקראה סיפור.
כל ילד שהכדור הגיע אליו היה צריך לומר את שמו. הוא לא תפס את הכדור וקצת צחקו עליו ונאלם כששאלו לשמו. ואז ילד אחר ליגלג "הוא תינוק, לא יודע לדבר". הוא נעלב והתחפר בי ואני רציתי לחנוק את הילד ההוא ואת ההורים הטפשים שלו שלא אמרו כלום.
יצאנו בהרגשה רעה. ניסיתי לשדר לו שהכול בסדר ולהצביע על מה בכל זאת היה כיף אבל על מי אני עובדת? בטח לא עליו? זה היה אוסף של אנשים שהולכים לשלם אלפי שקלים כל חודש בתקועים ב%$@ של עצמם.
ביום ראשון יש לנו פגישה עם מנהל החינוך במועצה השכנה אחרי שהתחננתי שיפגוש אותי וישמע את הסיפור שלנו (יש לנו מכתב מהפסיכולוגית שממליץ לא להפריד אותו מבני גילו בקבוצה המוכרת לאור פרידה טראומתית בעבר). האמת היא שהסיכוי קלוש, באופן גורף לא מקבלים מהמועצה שלנו לבית הספר שלהם. כן מקבלים את הערבי היצוגי כדי שיאמרו שהם מקבלים את כולם והינה תראו אפילו הוא, אבל תמיד הוא הבן של הרופא היחיד בישוב הבדואי הסמוך או משהו בסגנון.
רע לי. מתחשק לי להתפטר לשבת איתו בבית ולחבק חזק חזק
בא לי
חייבת לפרוק את זה.
אין לנו עדיין בית ספר והוא עולה לכיתה א'. אמורה להיות שמחה והתרגשות וכאן יש לחץ ועצב.
אנחנו גרים במושב קטן במועצה מסויימת. בית הספר של המועצה הוא תל"י (יהדות) כמו שכבר כתבתי פה בעבר וזו לא אפשרות מבחינתנו.
מאז בית התינוקות הוא בקיבוץ במועצה השכנה עם אותם חברים ועכשיו לא נותנים לו לעלות איתם לכיתה א' כי אנחנו לא שייכים למועצה שלהם.
במועצה שלנו יש בית ספר פרטי מוכר שאינו רשמי או משהו כזה. בלית ברירה הבנו שזו האופציה היחידה למרות שלא רצינו חינוך פרטי וגם גישת בית הספר לא בהכרח מתאימה לנו.
אתמול הינו ביום היכרות. היה רע. שאר הילדים מכירים זה את זה, הגיעו מאותם גנים. הוא לא הכיר אף אחד. לא רצה להשתתף באף פעילות. מסביב הסתובבו מורות עם קלסרים שכל הזמן צפו בכל התנהגות ומשפט שיוצא להם מהפה וסימנו וויים בטבלא לפי שמות הילדים.
אח"כ אספו את כולם ומורה של כיתה א' הנחתה משחק היכרות וקראה סיפור.
כל ילד שהכדור הגיע אליו היה צריך לומר את שמו. הוא לא תפס את הכדור וקצת צחקו עליו ונאלם כששאלו לשמו. ואז ילד אחר ליגלג "הוא תינוק, לא יודע לדבר". הוא נעלב והתחפר בי ואני רציתי לחנוק את הילד ההוא ואת ההורים הטפשים שלו שלא אמרו כלום.
יצאנו בהרגשה רעה. ניסיתי לשדר לו שהכול בסדר ולהצביע על מה בכל זאת היה כיף אבל על מי אני עובדת? בטח לא עליו? זה היה אוסף של אנשים שהולכים לשלם אלפי שקלים כל חודש בתקועים ב%$@ של עצמם.
ביום ראשון יש לנו פגישה עם מנהל החינוך במועצה השכנה אחרי שהתחננתי שיפגוש אותי וישמע את הסיפור שלנו (יש לנו מכתב מהפסיכולוגית שממליץ לא להפריד אותו מבני גילו בקבוצה המוכרת לאור פרידה טראומתית בעבר). האמת היא שהסיכוי קלוש, באופן גורף לא מקבלים מהמועצה שלנו לבית הספר שלהם. כן מקבלים את הערבי היצוגי כדי שיאמרו שהם מקבלים את כולם והינה תראו אפילו הוא, אבל תמיד הוא הבן של הרופא היחיד בישוב הבדואי הסמוך או משהו בסגנון.
רע לי. מתחשק לי להתפטר לשבת איתו בבית ולחבק חזק חזק
בא לי
