כנות ושקרים ../images/Emo4.gif
לפני שבוע נאלצתי לשקר לאבא שלי. תחילה אקדים ואומר שאבא שלי הוא טיפוס דיכאוני, רואה את הכל בצבעים של שחור ואפור, הכל רע, הכל דפוק.(באמת לא מזמן השתעשעתי ברעיון של לספור פעם, כמה פעמים ביום הוא אומר את המילה "דפוק". מעניין לכמה הייתי מגיעה...) ככה הוא. מכיוון שהוא רואה את החיים כמאבק של הישרדות, שאנחנו נמצאים פה רק כדי לאכול, לשתות ולישון ולשרוד בעיקר, העבודה בשבילו היא ערך עליון. מבחינתו לא לעבוד זה למות. אז כמו שאתם יודעים (למי שעקב אחרי ההודעות האחרונות שלי פה), לפני קצת יותר משבוע התפטרתי מעבודה שלא עשתה לי טוב. ולפני שבוע כשאבא שאל אותי אם אני עוד עובדת אמרתי לו שכן. והוא מכיר אותי, הוא יודע שכשאני עוזבת עבודה אני לא אומרת לו. (למה שאגיד לו כשהוא עם גישה כזאת לחיים בכלל ולעבודה בפרט?) אז הוא המשיך לשאול עוד איפה אני עובדת ובחרתי להגיד לו על איזה עבודה שממנה פוטרתי כבר מזמן (מאז לא סיפרתי לו כלום על החלפת עבודות וכו'). וממש שנאתי את זה שאני נאלצת לשקר. אבל אם הייתי אומרת את האמת הוא היה מתחיל להכניס גם לראש שלי את המחשבות הדיכאוניות שלו. "ממה תחיי"? ו"את תגוועי ברעב" וכו' וכו'. אז אני ממש לא מרגישה טוב עם זה שאני משקרת, אבל מצד שני הוא לא טיפוס כזה שאפשר לשתף אותו בדברים, בגלל האופי הדיכאוני שלו.
