כנות

[איריתוש]

דסי, מעניין אותי לקרא

את מה שכתבת לגבי ילדים אשר פוגעים פגיעות פיזיות בכוונה, תוכלי את או אולי נעה או לאה_מ לעשות קישור לתכתובת הזאת? צדקת מאד לגבי תפיסתך את נדב. אתמול שוב היינו אצל אותה אישה מקסימה. נדב ממש אוהב את שמחת החיים שלה. בכוונה שוב חזרתי על שאלתי "נכון ש... מצחיקה?" והוא ענה בהנאה ובחיוך "כן". זהו הוא התרגל למראה שלה והוא מקבל אותה כפי שהיא. ונחזור לפגיעות הפיזיות: נדבי דורס בטרקטור שלו בכוונה את סנופי שלנו, למרות שהוא יודע שזה כואב לה. מעניין אותי לדעת מה מניע אותו להתנהג כך. יום טוב,

 

[נעה גל]

אירית, אני מצטערת אבל כנראה שלא

אוכל לתת קישור לאותו דיון. הוא התנהל אז במסגרת IOL. הפורום ב-IOL קיים אבל אי אפשר לערוך עליו חיפוש. בעיקרון, יש לפורום גיבוי אבל בימים האחרונים הוא בכלל לא עולה, השרתים שם כנראה נפלו ומי יודע מתי הוא יחזור לפעולה... אם בכלל. במידה ואני אמצא אני מבטיחה להביא אותו. גם אם זה יקח שנה. בעיקרון, הדיון נסב סביב המונח "תוצאות טבעיות" או "תוצאות הגיוניות".

 

[איריתוש]

נעה, תודה על הנכונות../images/Emo140.gif

 

[איריתוש]

במחשבה שניה - טעות

קראתי שוב את מה שכתבתי "חיבור המושג כיעור לעצב" וזה נשמע לי נורא.

 

[איריתוש]

השירשור צריך להיות אחרי תשובתי

לאמא של בנות "כמה צחקתי..."

 

[לאה_מ]

../images/Emo32.gif לגבי הסדר של השרשור

תגובה ראשונה להודעה תבוא מיד אחריה. תגובה שניה לאותה הודעה, תבוא אחרי התגובה הראשונה, אלא אם ישנן תגובות לתגובה הראשונה, שאז אותן תגובות יבואו קודם, ורק אחר כך תגיע התגובה השניה (שגם ממנה יכול להתפתח שרשור קטן). לפעמים באמת קצת קשה לשייך את התגובה להודעה, ואז הפתרון הוא לכתוב בכותרת להודעה של מי את מתייחסת.

 

[דסי אשר]

אני למשל חושבת שנדב נבהל

מהמראה יוצא הדופן, שלא הסתדר לו עם האישיות המאד שמחה. אתם יכולים לומר- שהיה לו דיסוננס (קוגניטיבי ורגשי), בין המראה המאד מוזר, לבין ההתנהגות מלאת שמחת החיים. ילד כזה קטן, אולי מאד נבהל מהמצב, והדרך שלו לבטא את המצב הרגשי והבלבול שחש, הייתה לומר שהאשה מאד מכוערת. כלומר, להסכים לדבריך, אך לומר שמרגיש משהו מאד שלילי. בגיל שלוש עוד לא כל כך מבינים המושג המדויק של מכוער /יפה, ומשתמשים במילה זו לבטא גם רגש כלפי הדמות המתוארת. בני, כשהיה בגיל של נדב, לא אהב את העוזרת של הגננת. אני גם לא התלהבתי מאשיותה, למרות שהייתה נחשבת למטפלת טובה... הוא בטא את רגשותיו כלפיה, כאשר אמר לי ש"אסתר מכוערת ויעל הגננת יפה". אסתר לא יפה, אבל גם יעל לא יפה. יעל יפה מאד בנשמתה. דסי

 

[מירי,]

בגיל 3 מודעים ליופי...

אני , איני מהמתאפרות והלבוש שלי פשוט , אלא כאשר אני יוצאת לבילוי (מה שקורה ממש מעט) ערב אחד ראה אותי בן (3) לבושה מאופרת ועל נעלי עקב... הצצה שניה תוך משחק ומשפט המיליון דולר היה שווה את כל ההיתאמצות "אמא את יפה"- הוא ידע לקשר את השוני במראה שלי עם יופי....

 

[דסי אשר]

במקרה שלך- כן התאים

הי, את אמא שלו, והוא אוהב אותך, כך אני מניחה. הוא ראה את השינוי, הוא מכיר את המושג, והוא אמר לך, בין השאר= כמה אני אוהב אותך, אמא שלי, כמה נעים לראות אותך ככה, כמה נעים לראות אותך מאושרת.. הוא הרגיש שאת נראית אחרת. מה שאני מתכוונת, שהמקרה שלך, הוא מקרה פרטי, משום מערכת היחסים בינכם. גם אם לא היית אשה יפה, אלא ממש מכוערת(כולם היו מסכימים, אבל היו אומרים שיש לך יופי פנימי....), בעיניו היית יפה, והוא היה צודק= הוא היה רואה את היופי הפנימי שלך, יופי של אמא שלו, אותה הוא אוהב. זה לא משפטי חיזור, לא תסביך אדיפוס... דסי

 

[איריתוש]

צריך להיות משורשר כתשובה לאמא של בנ

 

[איריתוש]

ההודעה שוב שורשרה למקום הלא נכון מה

 

[דנה השניה]

שפה סודית

ניתקלנו במצבים דומים עם גייל כשהיא היתה בת שלוש. באותו זמן חיינו בחו"ל והתקשורת בינינו התבצעה בעברית - שתפקדה כשפה סודית שלנו (לא היו כמעט דוברי עברית בסביבתינו). אין ספק שהכנות והיושר שבהם גייל ביטאה את עצמה היו כובשי לב, אבל גם אנחנו מצאנו את עצמינו לפעמים מודים למזלינו על כך שדבריה מובנים רק לנו. בגלל שממילא היא לא פגעה באיש בדבריה, אף פעם לא הערנו לה על כך. עובדה שכיום כשהיא בת ארבע אנחנו כמעט אף פעם לא נתקלים במצבים דומים. במבט לאחור, לו הייתי נתקלת במצב כזה, אני חושבת שלא הייתי אומרת כלום. כמו שכתבת, הכנות מדברת בעד עצמה, ואי אפשר להאשים ילד בגיל צעיר כזה בחוסר נימוס מכוון.

 

[איריתוש]

תודה רבה לכולכן ../images/Emo39.gif

 

[ענתש]

לגבי "היופי הוא בעייני המתבונן"

שלום, קודם כל אני חדשה פה אז מן הנימוס שאציג את עצמי - שמי ענת, אני אמא לנגה בת שישה שבועות ושמחה להצטרף אליכם. רציתי לספר סיפור שמראה כמה ילדים קטנים יכולים לראות ויכולים גם לא לראות... אבא שלי הוא קטוע יד וגם דוד שלי (אחיו) הוא קטוע יד (מלחמת יום כיפור בשני המקרים). באחד הימים דוד שלי בא לביקור עם ביתו הקטנה בת שלוש. הילדה שיחקה עם אבא שלי (שהוא מקסים ומדהים עם ילדים) ונהנתה מאד ופתאום ממש נבהלה (אחרי איזה חצי שעה של משחקים) ורצה לאמא שלה בדמעות כשהיא מדווחת "לדוד מנשה אין יד !". אמא שלה, שהיא טיפוס ממש לא רגיש או חינוכי במיוחד, מייד ענתה לה בעוקצנות: "ולאבא יש ?". הילדה הסתכלה על אבא שלה בהלם ובכתה נורא... היא פשוט לא שמה לב לזה עד עכשיו ! מה שרציתי להגיד בזה זה שבאמת היופי הוא בעיניי המתבונן, אני לא חושבת שצריך להסביר לילד ש"מכוער" זה לא יפה להגיד אבל כן צריך להסביר לו ש"מכוער" זה עניין סובייקטיבי (כמובן לא במילים גבוהות אלו) ומה שמכוער בעיניו יכול להיות יפה או לפחות רגיל בעיניי אחרים.

 

[לאה_מ]

שמחה לראות אותך פה, ענת ../images/Emo13.gif../images/Emo142.gif