הכותרת קצת מעניינת,
משום שהעצרת ההיסטורית שזו הייתה שמה (נובמבר 95') נשאה את אותה אחת. וההפגנה ההיא אמנם החלה בשלום, אך לצער כולנו היא הסתיימה באלימות. לדעתי אותם רגעים בסוף העצרת ההיא - הרצח - הם המכשול הגדול ביותר של המפלגה. כל מה שלא עובד במפלגה, בין אם זה בסכינאות, בדימוי רע, בכשלונות אלקטורלים וכו' עבד בעבר בזכות הנוסחה המנצחת של 92'-95'. זה לא רק רבין ז"ל כמנהיג, או פרס כשר חוץ, אלא העבודה ההרמונית שלהם בתקופה ההיא. אך אי אפשר לתלות הכל ברגע ההוא. הלא כל התנאים שאפשרו את השנים ההן, מלבד רבין, ישנם - ישנה דרך, ישנו בסיס תומכים קטן אך חזק אידיאולוגית, ישנם אנשים רציניים שמסוגלים לקחת את האחריות על עצמם, ואיני הולך להשוות בין המנהיג דאז למנהיגים היום, אך הם בהחלט פוטנציאל. הדבר היחיד שחסר הוא ההתלהבות של אותה תקופה - הגורם היחיד שנדרש כדי לבצע את המהפך במדינה, במדיניות הממשלה ובמזרח התיכון הוא הגורם האנושי. ועכשיו אני חוזר להודעה שלך (מעניין שמשפט אחד גרם לי לכתוב מניפסט). כדי לקדם את הדרך הזו לא מספיק להבין שהיא טובה. לא מספיק לומר שהיא טובה. צריך לצאת ולהפיץ אותה לאורך, לרוחב ולעומק הארץ. העם צריך לדעת שזוהי הדרך הטובה עבורו. לא רק אנחנו