כן לספר? לא לספר?

[totit8]

לני איזה סיפור מרגש

קראתי אותו בקול, התרגשתי ואפילו שמרתי אותו לעת הצורך.
תודה

 

[אוריתוש 5]

תודה על תגובותיכן הכנות והמחכימות

המלכוד הוא גדול...
מצד אחד גם אני לא רוצה לגדל ילד בסוד
ומן הצד השני גם לא רוצה שכולם יבחשו בחיי הפרטיים.
והילד שלי כבר יהיה שונה בזה שהגיע לעולם באמצעות פונדקאות,
נתתן לי הרבה חומר למחשבה.
טוב שיש עוד כמה חודשים לדגור על זה...

 

[הללי 18711]

אני לא מתכננת לספר לבת שלי

היא דומה לי ברמות שלא ניתן לתאר אותו אופי אותם גוונים הכל אמנם בחיצוניות היא העתק של בעלי אבל כל השאר זה אני אנחנו התייעצנו עם רב במכון פועה שאמר שאין שום עניין לספר לה מה היא תעשה תלך לחפש אחר השורשים שלה ? אני לא רוצה לגרום לילדה תסביכים אם את לא אמא שלי אז מי כן ? למה להעמיס על ילד קטן כזה מידע ?אנחנו אוהבות אחת את השנייה בלב ובנפש

 

[עוגי555]

קרמבו + הללי = עוגי

 

[אוריתוש 5]

בינתיים את הראשונה כאן בדעה לא לספר לילד

ואני רוצה לשאול אותך:
לא מפחיד אותך לגדל ילדה בסוד?
אני מפחדת מאד מהדבר הזה. מה גם שיש אנשים קרובים לנו שיודעים, כמו הורים וחברות קרובות ששותפות לתהליך.
מה אם הוא ישמע את זה ממישהו אי פעם? ומה אם יעלה איזשהו צורך רפואי לספר לו בעתיד? זה לא עלול להיות טראומה גדולה יותר מאשר לגדול עם הידיעה הזו מגיל צעיר?
&nbsp
אגב,
יש לי ילד שנולד מתהליך פונדקאות (עם ביצית שלי) שלאחרונה (בגיל 6) סיפרתי לו את סיפור חייו הוא קיבל את זה באופן הכי טבעי וחי עם זה בינתיים בקלילות ובטבעיות.
אבל תרומת ביצית זה סיפור שונה, ואני פוחדת מאד על הילד שיבוא, שהסיפור שלו יהיה מורכב כפליים, כי זה גם פונדקאות וגם תרומת ביצית.

 

[rabbitm]

שאלת השאלות

אני פה מאסכולת המספרים ומאוד התחברתי למה שפיפי כתבה.
לגבי הילד/ה זה לדעתי אין ספק שאספר. זה חלק ממנו/ה. אני עוד לא יודעת איך אעשה זאת, אבל בטח אעשה זאת.
לסחוב סוד נראה לי עול כבד מידי. לי נראה מאוד טבעי שאחרי שעשיתי מ ל א טיפולים עברתי לתרומה. לא מצאתי בזה משהו שאני צריכה להתבייש בו. באופן כללי אני לא חושבת שיש במה להתבייש אם יש בעיה ופותרים אותה בדרך אחרת. ולמזלנו יש לנו את האפשרות.
(מה שכן מקריאה פה בפורום אני חושבת שנשים צעירות או כאלה שלא עברו רבה טיפולים לא חייבות ללכת לספר את זה בראש חוצות).
כמובן שזה מאוד אישי, ורק את מכירה את הסביבה בה את חיה, וכמובן מי שאת, ויכולה לדעת איך תרגישי ותגיבי לגבי תגובות הסביבה.
אצלי כל מי שספרתי לו לקחו את זה באופו טבעי.
בהצלחה, ושההריון יעבור בקלות ובכייף!

 

[totit8]

אני תוהה לגבי דבר אחד

הרבה מהבנות/הזוגות לא מספרים אפילו למשפחה או לחברים הקרובים אבל יכול להיות מצב שהילד/ה לא דומה לאף אחד מהצדדים ואז מה? במקרה שלי, המשפחה הגרעינית שלי ושל בעלי יודעים על התרומה אבל סביר להניח שלא אשתף את החברים במידע הזה וכרגע קשה לי לחשוב איך אתמודד עם מבטים והרמות הגבות של האנשים הקרובים אליי.

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

לא נראה לי בעיה...

יש בגן של הבן שלי ילד בלונד לשני הורים מרוקאים ואח גדול שחום. מצד שני יש דמיון לאמא... נשבעת. אחרי שעברתי לתרומה חשבתי לעצמי מה הסיכוי שזה תרומה. עדיין לא יודעת. קודם בכלל לא חשבתי.
אנשים משלימים מידע בראש, לא חושבת שמישהו יחשוב על זה. מוצאים דמיון (בסופו של דבר לכולם יש כמה איברים משותפים באיזור הפנים, קמט, חיוך)....

 

[מצפה לניסים]

לתותית היקרה

היי,
לגבי ילד שיצא לא דומה אני רוצה לספר לך מניסיוני האישי.
אנחנו ביקשנו תורמת עם מאפיינים דומים לבעלי כך
שמבחינה חיצונית ידעתי שהילד לא יצא דומה לי.
רק אמא שלי ואחותי יודעות על התרומה וכשילדתי
המשפחות שלנו התחילו לחפש דימיון לי ולבעלי.
ומי שמחפש דימיון מוצא! בצורת העיניים, במבנה
של הפנים וכו. כשהוא קצת גדל הוא נעשה קופי
של בעלי ועדיין יש כאלה במשפחה שאומרים שהגבות שלו
ומבנה העיניים הם שלי.
בעיניי זה שולי. הכי חשוב שיצא ילד/ה בריא/ה!!!

 

[roberta6]

לא לספר

אני לא מתכוונת לספר לילדה כרגע רק אמא שלי יודעת, אפילו המשפחה של בעלי לא יודעים אין פה מה לספר היא שלי לחלוטין.
אני נשאתי אותה ברחמי תשעה חודשים אני כאבתי כאבי צירים וכאבי לידה , אני התרגשתי לראותה באולטרסאונד כל פעם היא שלי !!
המידע הזה ממש לא רלוונטי לא לסביבה ולא לילד זוהי דעתי.
היא שלי נקודה... ואפילו כולם אומרים שדומה לי .

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

קחו בחשבון רק עניינים בריאותיים בעתיד הרחוק...

נניח שיש התאמה בסוגי הדם. יכול להיות חלילה שיהיה צורך בקרבה גנטית לצורך רפואי בעתיד המאוד רחוק (אפילו לאחר לכתנו ההורים בשיבה טובה ב120). או לפני נישואין (יש כ500 תרומות בחודש, לא מעט...). מקרים שאולי נשמעים קיצוניים אבל כן קורים. רפואית הם חייבים מתישהו לדעת.

במצבים כאלה, של גילוי בשעת דחק, אז זה עלול להיות מאוד קשה לילד ולעשות בעיות.

לא מתייחסת בכלל לדיון של אם זו זכותו של הילד לדעת.

 

[שמולי קיפוד]

זה בדיוק מה שבן זוגי אומר

שחייבים לספר לילד/ה גם בגלל ההשלכות הרפואיות.

 

[מאמינקה2]

זו שאלה שגם אני התעסקתי בה רבות

בהתחלה הייתי בדעה שעדיף לא לספר לילד/ה כלום וגם לא למשפחה ולסביבה, אך ככל שקראתי בנושא וגם התייעצתי עם איש מקצוע הבנתי שעדיף לספר. סוד כזה גדול במשפחה זה בעייתי, מלבד החשש שהסוד יתגלה מתי שהוא כי סודות בסוף מתגלים, יש את עננת הסוד מרחפת בבית, כלומר, הילד/ה ירגישו שיש משהו במשפחה שמוסתר מהם אבל לא ידעו מה זה, וזו לא סביבה טובה לגדל בה ילד. זו לפחות דעתי. אני חושבת שכן צריך לספר מגיל שהם מתחילים להבין איך ילדים באים לעולם.