כן, כן, זהו יום היצירה-יערה והחזרה

[יערה אלרואי1]

כן, כן, זהו יום היצירה-יערה והחזרה

לעבר. וכעת בתוכנתינו- המחזמר הארי פוטר! זוכרים?

 

[יערה אלרואי1]

מחזמר- הודעות

מערכה ראשונה. (תמונה 1. הארי יושב בחדרו, מחזיק בידו נוצה וכותב בספר גדול. לידו הכלוב של הדוויג ריק. נשמעת דפיקה חפוזה על הדלת, ודוד וורנון נכנס) דוד וורנון: הארי... הגיע... אההה... מכתב. הארי (מרים את מבטו מהספר): מכתב? ממי? דוד וורנון: נו באמת! אתה חושב שאני טורח להסתכל מי ה... ה... האיש המגוחך ששלח לך את המכתב הזה דרך המקלחת שלנו?! (משליך את המכתב על הרצפה ויוצא בכעס. הארי מוציא את המכתב, ושומעים את קולו של רון ברקע) הקול של רון: הארי, מה שלומך? אני מקווה שהמוגלוגים לא ממרים לך את החיים יותר מדי. אתה יודע שהרמיוני כאן? היא ישנה פה! בארוחת הבוקר היא ניסתה להחזיק לי את היד, זה היה כל כך מביך... תקשיב, מחרתיים חוזרים ללימודים, ואמא רוצה לקחת את כולנו לקניות בסמטת דיאגון. מה דעתך, תוכל לבוא אלי? אבא אמר שאתה יכול לבוא ברכבת והוא יחכה לך בתחנה בלונדון. תבוא, בסדר? אני לא יכול להתמודד עם הרמיוני... תודה, רון. (הארי מקפל את המכתב, ומניח אותו על השולחן.) הארי: דוד וורנון! דוד וורנון! דוד... (דוד וורנון נכנס) דוד וורנון: מ ה ? ! הארי: אני צריך שתסיע אותי לתחנת הרכבת בשעה חמש. דוד וורנון: למה שאני אעשה את זה? הארי: אני צריך ללכת לקנות ספרים לשנה החדשה. דוד וורנון: לא מעניין אותי. אין לי שום סיבה לתמוך בלימודים המוזרים שלך. (הארי נאנח) הארי: טוב, אז אני אאלץ לרכב על המטאטא שלי... דוד וורנון: מה, לאור יום?! כשכל השכנים רואים? הארי: אני חייב להגיע לרכבת, ואם זו הדרך היחידה... דוד וורנון: לא, לא! זה בסדר, אל תטריח את עצמך... למה יש לי מכונית? הארי (בחיוך): תודה, דוד וורנון. דוד וורנון: בסדר, בסדר, רק תארוז את כל המזוודות שלך. אנחנו יוצאים בחמש, לא דקה אחרי. (יוצא במלמולים נרגזים. הארי מוציא מזוודה ממתחת למיטה שלו, ומכניס לתוכה את הדברים שעל שולחנו.) (תמונה 2. בסמטת דיאגון. קוסמים ומכשפות רבים בגלימות וכובעים מחודדים מסתובבים בין החניות ומביטים בדוכנים.) שיר סמטת דיאגון: סמטת דיאגון/בביצוע המוכרים סמטת דיאגון, סמטת דיאגון, הכל פה שמחה ואין כאן יגון! אם תרצה שרביט וגם קדרה המבחר גדול ורבה הבחירה. עיניי דרקון תמצא כאן בשפע, ינשופים, תנשמות, ונחשי צפע. רק תקיש על הקיר בקלחת הרותחת, ותראה את הדרך לפניך נפתחת! כה פשוט, ממש ברגע- תעבור לסמטה ללא פגע! סמטת דיאגון, סמטת דיאגון, דוברים כל שפה וכל ז'רגון. כולם באים לערוך פה קניות, ציוד לימודי ומיני שטויות. היכנס מצויד אפילו בגוז, וקבל גלידה כפולה מצופה אגוז! באוליבנדרס מגוון של שרביטים! אצל מדאם מלקין חלוק אטים! בכרך ודף בע"מ ספרי כישוף, בבית המרקחת תרופה לשפשוף! סמטת דיאגון-בואו בהמוניכם! סמטת דיאגון-כולה שלכם! סמטת דיאגון! (הארי נכנס לבמה, בידו מזוודה גדולה. הוא נעמד ליד דוכן כובעים ומביט בהם בהתעניינות. נשמעים קולות מחוץ לבמה) רון: הארי! הארי! (רון נכנס לבמה. הוא נראה מבוהל, ומביט מאחוריו בפחד) הארי: רון? מה קרה לך? רון: אוי, הארי, אתה חייב לעזור לי... זו הרמיוני, היא... (רון מביט מאחוריו בעניים פעורות, חובש במהירות כובע רחב שוליים ופונה לדוכן העיתונים. הרמיוני נכנסת) הרמיוני: רון? אוי, הארי, זה אתה! איך עבר עליך הקיץ? הארי: אהה... הרמיוני: אני מקווה ששום דבר חריג. הארי: אההה... הרמיוני: ראית את רון? אני מחפשת אותו כבר עשר דקות. הארי: רון? אה, נדמה לי שהוא הלך לחנות של פרד וג'ורג'... הרמיוני: אה, טוב... ניפגש אחר כך, הארי. אני חושבת שגברת וויזלי כבר מצאה לך חדר בקלחת הרותחת... לא נראה נעים להסתובב כל היום עם המזוודה. הארי: אה, לא, לא ממש. הרמיוני: להתראות! (יוצאת בצעדים נחפזים. רון מסתובב, וכשהיא נעלמת הוא מוריד את הכובע ומחזיר אותו למקומו.) רון: תודה, הארי... הארי: אולי עכשיו תסביר לי מה זה היה? רון: אה, אתה מבין, מאז שאנחנו... אההה... הארי: חברים? רון: כן, זהו. מאז שאנחנו חברים... היא רוצה לשתף אותי בכל דבר. היא גם החליטה לקחת עלי אחריות, היא מתנהגת כמו אמא שלי. הארי: טוב, אתה מכיר את הרמיוני. רון: כן. (שתיקה בעוד הארי בוחן את הכובעים מקרוב) רון: תראה, הארי, אני מצטער בקשר ללבנדר... הארי: (עונה בהיסח דעת) מה? רון: נו, שהיא די... אהה... זרקה אותך בסוף השנה. הארי: רון, באמת, אמרתי לך שהתגברתי על זה. רון: אתה לא צריך להתבייש ממני, אתה יודע, סיפרת לי דברים הרבה יותר גרועים מזה. הארי: מי מתבייש? רון: הארי... אל תשקר לי... הארי: מה אתה רוצה ממני? אני אומר לך שאני בסדר גמור! (רון נאנח) הארי: בסדר, אל תאמין לי. ברור, אתה צודק, רק תן לי לבכות על לבנדר לפני שאתה הולך לספר לכולם שאתה צדקת ואני לא. רון: למה אתה מתעצבן עלי כל כך? סליחה, אני יותר לא אנסה לעזור לך. הארי: אני לא צריך כזו עזרה, תודה! (פרד וג'ורג' נכנסים לבמה, מתפקעים מצחוק) רון: פרד...? ג'ורג'...? אתם בסדר? פרד: רוני מושמושוני, החברה שלך מחפשת אותך! ג'ורג': כן, רוני פצפוני, היא מרגישה ש... איך היא אמרה את זה, פרד? פרד: "הוא בורח ממני כל היום כאילו הייתי איזו מפלצת..." ג'ורג'+פרד: כאילו הייתי איזו מפלצת! רון: אתם יודעים, אתם מדברים על החברה שלי... נו, באמת... אין לכם רגשות? ג'ורג': אין לנו רגשות? ממתי אתה פרסי? פרד: אוי, רוני מתוקוני נעלב?

 

[יערה אלרואי1]

חלק ב'- מחזמר הארי פוטר!

ג'ורג': רוץ להרמיוני, רוני חמודוני, היא מחכה לך עם סוודר סרוג! (נשמעות צרחות ורעשים של חפצים נופלים. הסמטה מתמלא באנשים מתרוצצים, צועקים בפחד) הארי: מה זה? פרד: מה קרה לכולם? (ג'ורג מנסה לדבר לאנשים הרצים ברחבי הבמה. לבסוף הוא תופס נערה מבוהלת) ג'ורג': סליחה, את יודעת מה קורה פה? (הנערה פולטת צווחה ורצה מחוץ לבמה. פתאום נשמע קול צעידות. רון מושך את כולם אל מאחורי דוכן הכובעים, ורק ראשיהם מציצים. נכנסים לבמה שלושה אוכלי מוות) אוכל מוות א': קרושיו! (גבר נופל על הרצפה וצורח מכאבים) אוכל מוות ב': קרושיו! (ילדה קטנה נופלת וצורחת) אוכל מוות ג': אבדה קדברה! (אישה נופלת על הבמה, דוממת. הצרחות מסביב מתגברות.) אוכל מוות ב': אבדה קדברה! (אחד הדוכנים נופל על צדו. הבמה מתרוקנת, ובמרכזה עומדים שלשת אוכלי המוות) אוכל מוות א': הוא חייב להיות כאן. האדון אמר זאת במפורש. אוכל מוות ג': כבר היינו מוצאים אותו... אוכל מוות ב': אתה מפקפק באדון האופל? אוכל מוות ג': טוב, כולם עושים טעויות... אוכל מוות א': קרושיו! (אוכל מוות ג' נופל על הרצפה ומתעוות בכאב) אוכל מוות א': אף אחד לא מקלל את אדון האופל! אדון האופל לא עושה טעיות! אוכל מוות ב': טוב, מספיק שיניכם! (אוכל מוות ב' בועט באוכל מוות א', וזה מוריד את שרביטו בכאב. אוכל מוות ג' מתנשף) אוכל מוות ב': יופי, אני מקווה שלמדתם את הלקח. קום, סתטג, צריך למצוא את פוטר. אוכל מוות א': איפה הוא יכול להיות? אוכל מוות ג': מה לגבי הוגסמיד? אוכל מוות א': אדון האופל שלח לשם את אנדריל וסנוט, זוכר? אל תמעיט בערכו. אוכל מוות ג': טוב, אז מה אנחנו עושים כאן? אוכל מוות ב': בואו, נבדוק בקלחת הרותחת. אולי הוא כבר הספיק להגיע לשם. (יוצאים. הרמיוני נכנסת בצעקות מהצד השני) הרמיוני: הארי! הארי! רון! ג'ורג'! איפה אתם?! רון! (פרד קופץ מאחוריה, סותם את פיה וגורר אותה מאחורי הדוכן. אוכלי המוות נכנסים) אוכל מוות א': אתם שומעים משהו? אוכל מוות ג': לא, אבל אני בטוח ששמעתי צעקה. אוכל מוות א': אני שמעתי צעקות. אוכל מוות ב': תשתקו! (הולך לאורך הבמה) אוכל מוות ב': משהו פה חשוד... זה היה קול של בת... אוכל מוות ג': כן, צפצפני כזה. אוכל מוות ב': היא קראה בשם של פוטר... אוכל מוות א': כן, כן, היא אמרה "הארי"! אוכל מוות ב': היא לא הייתה מספיקה להתרחק יותר מדי... בואו, אנחנו הולכים לכיוון ההוא! (יוצאים. אחרי כמה שניות מציץ ראשו של רון) רון: הם... הם הלכו? (פרד מציץ) פרד: נראה ככה... (הארי יוצא מאחורי הדוכן בהיסוס ומביט לצדדים. אחריו יוצאים כולם, לבסוף הרמיוני ורון, מחזיקים ידיים) הרמיוני: למה הם היו כאן? למה אתם כאן? איך הם לא מצאו אתכם? פרד: עניין של מזל. רון: אני... אני חושב שהם חיפשו את הארי. הארי: נשמע ככה. (ג'ורג' מתקרב לאישה המתה על הבמה) הרמיוני: אוי, ג'ורג', היא... היא... (פרד מתקרב לאישה ונוגע בפניה, ומיד מסלק את ידו) פרד: העור שלה קר כמו קרח... ג'ורג': הרמיוני, איפה ההורים שלי? הרמיוני: אני... אני לא יודעת... פרד: איפה הם?! תעני לי! איפה הם! הרמיוני: אני לא יודעת! (בוכה. רון מנחם אותה) הארי: הרמיוני, תירגעי... ראית אותם בקלחת הרותחת? (הרמיוני מניעה בראשה) הארי: הם היו שם כשיצאת לחפש אותנו? (שוב מניעה בראשה) רון: למה הם לא באו אתך? הרמיוני: לא שמענו כלום בקלחת... יצאתי לחפש את פרד וג'ורג', ופתאום ראיתי קרני אור אדומות, והרבה צעקות... ידעתי שהארי כאן, והתחלתי לפחד... ג'ורג': אוי, הרמיוני, כמעט נהרגנו בגללך... הרמיוני: לא התכוונתי! רציתי למצוא אתכם! כבר חשבתי שכולכם... כולכם.. הארי: מתים? (הרמיוני פולטת יבבה) רון: בואו, אין טעם להישאר כאן. פרד: יש לך את השרביט, הרמיוני? הרמיוני: כן... הוא בכיס. פרד: יופי. תוציאי אותו. כולם להוציא שרביטים. אנחנו הולכים לקלחת. רון: אבל, פרד... הרמיוני... ג'ורג': היא תהיה בסדר, רון. אין לנו זמן לחכות. (רון נאנח) הארי: בואו לקלחת, קדימה. (יוצאים. הרמיוני נשארת ומביטה מסביב) השיר של הרמיוני... אם יש למישהו רעיון לשיר של הרמיוני, בבקשה בבקשה תגידו לי...

 

[יערה אלרואי1]

לא לא! לא תרד!

כולם יקראו את המחזמר! לא ירד! טופיקים- הלאה! מחזמר הארי פוטקר לשילטון! רגע, נראה לי שעשיתי יותר מעשרה תווים... בואו נראה... 1234... 5... 678901.... לא, רגע... אוף, לא משנה!

 

[יערה אלרואי1]

מה זה?! לא!

12345678910112131415161718192021222324252627282930 הנה עשרה תוים! מקפיצה!!!!! ארגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגג

 

[יערה אלרואי1]

טוב.. לא צריך...

אל תקראו את העבודתי שעמלתי עליה במשך ימים. מה איכפת לכם. תודה לכולם. רק תזכירו לי לא לעבוד יותר מדי על דברים אחרים... מאכזב

 

[עדי 12 ה מ ק ו ר י ת]

זה טוב מאוד

מאו מושקע התאורים מאוד טובים

 

[י ר ח ו נ י ת]

חמוד ביותר

אני רק מבקת שכל פעם שהארי יחשוב על סיריוס יהיה השיר מי אימורטל של אוונאסנס.. ובמכתב של רון יכול להיות השיר סטן של אמינם

 

[יערה אלרואי1]

אימורטל של אוונאסנס? אממ... מה?

אני לא ממש יודעת מה זה... אני מניחה שזה שיר עצוב? דווקא חשבתי להשאיר את המכתב כמו שהוא, אבל אני צריכה שיר של הרמיוני... רעיונות ייתקבלוט בברכה. אוי, תודה שהגבתן... זה באמת הקל עליי. יערה

 

[sk8tergirl]

כן, זה שיר עצוב.

*ויפה* למרות שלדעתי הוא לא מתאים, למעט השורה: i've tried so hard to tell myself that you're gone and though you're still with me i've been alone all along ואוליי this pain is just too real בכל אופן את יכולה לקרוא את המילים כאן: my immortal i'm so tired of being here suppressed by all of my childish fears and if you have to leave i wish that you would just leave because your presence still lingers here and it won't leave me alone these wounds won't seem to heal this pain is just too real there's just too much that time cannot erase when you cried i'd wipe away all of your tears when you'd scream i'd fight away all of your fears and i've held your hand through all of these years but you still have all of me you used to captivate me by your resonating light but now i'm bound by the life you left behind your face it haunts my once pleasant dreams your voice it chased away all the sanity in me these wounds won't seem to heal this pain is just too real there's just too much that time cannot erase when you cried i'd wipe away all of your tears when you'd scream i'd fight away all of your fears and i've held your hand through all of these years but you still have all of me i've tried so hard to tell myself that you're gone and though you're still with me i've been alone all along

 

[י ר ח ו נ י ת]

צודקת..

זה יהיה הרבה יותר מתאים אם ישמיעו את השיר הזה בהקשר של רמוס חושב על סריוס.. הרבה יותר הגיוני

 

[sk8tergirl]

../images/Emo9.gifחחחח...

את אוהבת סלאש?

 

[י ר ח ו נ י ת]

ב-א-רו-ר!

בעיקר של סירי/רמי ואת?

 

[sk8tergirl]

למען האמת לא,

יש לי רתיעה קלה מסלאשים

.