כן או לא

[ArtemisNo]

כן או לא

שלום
אני בנאדם שלא הכי מעניין אותו לחיות בזוגיות. מעניינים אותי הלימודים שלי, העתיד שלי ושתמיד יהיה מישהו/ מישהו לשתות איתו/ה בירה בסופ"ש. אם מצטרף לזה בן זוג- מה טוב. אם לא- לא נורא.
חבר שלי בנאדם שבעיניו אם אין זוגיות החיים מאבדים את המשמעות.
כמובן שחלקתי עמו את השקפת העולם שלי והוא מוכן לחיות עם זה. מצד אחד אם הוא הסכים לזה, ומי אני שאחתוך את הקשר כי ההשקפות שלנו שונות? מצד שני, האם בריא לקיים ככה קשר? זה יוצא שאני מאוד אדישה כי יש לי עבודה להכין והוא רק רוצה להיות איתי מתחת לשמיכה ולהתכרבל.

בנוסף, אני וחבר שלי שנינו סטודנטים ויוצאים כמעט שנה ביחד.
בגלל מקומות הלימוד שלנו אנחנו גרים רחוק אחד מהשניה. אנחנו מתראים כל שבועיים.
המרחק משגע לי את המערכת. אני רואה אותו בסופי שבוע והכי כיף לי בעולם איתו ואז ביום ראשון הוא נוסע רחוק וככל שהימים עוברים הגעגועים והרגש נעלמים לי.
זה מגיע למצב שכבר בשבוע השני שאנחנו לא מתראים, בא לי להיפרד ממנו כי הכל נעלם לי ואני מתחילה לשאול למה אני בכלל איתו.
ואז שוב נפגשים ושוב אני רואה כמה הוא החבר הכי טוב שלי ולא שווה לי לעזוב אותו.
למישהו זה מוכר? האם זה אומר שאני לא אוהבת אותו?

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

שלום

אם הקשר מתאים, אפשר להתגבר ביחד על בעיות והבדלים טכניים. מצאו זמן שתוכלו להיות ביחד בכמות מספיקה לשניכם, והשקיעו בקשר.

 

[The Heretic]

תשובה

לדעתי אתם או את הרלוונטית כרגע.. צריכה להתפשר קצת. תתני עוד טיפה מקום לאנשים בחייך ובמיוחד למערכת היחסים. בסופו של דבר יותר כיף להיות עם בן אדם מתחת לפוך מאשר עם החומר לימוד. לא צריך לוותר על שום דבר, אם זה ככ חשוב לך כנראה שתצליחי בעתיד ובחיים, אבל גישה כזאת יכולה להפוך אותך לבודדה בלי שתרגישי..

 

[ArtemisNo]

זהו ש...

קצת מרגיז אותי הפחד הזה מלהיות לבד. אני יכולה להרגיש לבד גם עם חבר וגם בלי.
ולפעמים יותר כיף לי לקבל ציון טוב בלימודים על להתכרבל עם החבר.
ההנחה מראש שזוגיות זה דבר הכרחי תמוהה בעיני. חבר לא מפיג בדידות וזה לא המטרה של חבר בעיני.
אם חבר היה מפיג בדידות, שהרי הייתי מחליפה אותם כמו גרביים, רק לא להיות לבד. בעיני חבר/זוגיות זה עוד פן מעשיר בחיים.

מה שכן זה נכון שאני צריכה לתת יותר מקום לאנשים בחיי, לא רואה למה *במיוחד* למערכות יחסים..
אני חושבת שאת כמו חבר שלי וכמו רבים אחרים- נותנים מקום מרכזי לזוגיות בחיים שלהם. בשבילי זה עוד פן בחיים שלא עולה בחשיבותו על דברים אחרים.

אין לי בעיה עם השקפת העולם שלי, רק שאני מפחדת שאני פוגעת בו כל הזמן ואפילו פוגעת בנו כי אנחנו לא נפגשים כי אני צריכה ללמוד, ואז זה מעין מעגל קסמים כזה-
צריכה ללמוד ---> נפגשים פעם בשבועיים -----> המרחק מוריד לי את הרגש כלפיו ואז בא לי להיפרד ---> נפגשים בסופ"ש שני ואז מאוד כיף לי -----> ואז שוב שבועיים לא נפגשים

ולגבי תשובתו של הפילוסוף- להיפגש יותר כבר ניסינו ולא באמת אפשרי. אני מתנהלת בתחבורה ציבורית והוא ברכב אבל אי אפשר לבזבז יותר מדי דלק...
יש פה עניין של לימודים כסף וזמן שמגבילים אותנו לפגישה של פעם בשבועיים.
אני פשוט לא רואה מנוס מלמשוך את המצב האבסורדי הזה, להנות כל עוד אני יכולה, וכשזה יגיע לסף היכולות שלי ויהיה לי אומץ, אני אשחרר את הקשר.
אני תוהה אם זה נכון או שיהיה יותר פייר מצידי לעזוב אותו, שימשיך לחיים יותר טובים ולא יצטרך להתמודד עם אחת ששבוע אחד אוהבת אותו ושבוע שני לא מתגעגעת ולא משנה לה לא לראות אותו. אני מרגישה לא פיירית כלפיו....

 

[The Heretic]

ככה

אני דווקא מבינה ואפילו מסכימה איתך. אני לא בזוגיות המון זמן ולא חושבת שאני חייבת רק בשביל לא להיות לבד.
אז התכוונתי לאנשים בכלליות.
אל תחשבי בשבילו, אם לא יהיה לו טוב הוא יעזוב ביוזמתו.
את יודעת להסביר למה את מפסיקה להתגעגע אחרי שבוע? אולי את לא מספיק אוהבת אותו? יכול להיות שכרגע הלימודים הם בראש סדר העדיפויות ואחרי שיהיה לך נחת מהבחינה הזאת תרגישי שעכשיו חסרה לך זוגיות, אבל בהווה זה לא הכרחי ככ ואין בעיה שזה ככה, לא תמיד מתאים.
לא הבנתי את הפסקה האחרונה לגבי שיהיה לך אומץ וכסף אז תשחררי את הקשר.

 

[ArtemisNo]

בדיוק

היי
אלו בדיוק השאלות שאני שואלת את עצמי.
למה אני מפסיקה להתגעגע אליו?
למה איכשהו נגמר לי הכוח בידיים כשאני עושה לו מסאז'?
למה לא בא לי להעניק לו יותר כשיש לי עבודות להגיש?
למה כשאנחנו מתכרבלים במיטה אני חושבת על כמה בא לי לסיים עם המבחנים?
למה כבר אין לי חשק לדבר ולספר מה עבר עלי היום... פתאום זה לא נראה עם חשיבות... לפעמים יש לי הרגשה שבשני הדברים שהכי רציניים בחיים שלי הוא לא מתעניין.
לעומת זאת אני לא מתעניינת בלימודים שלו (הוא לומד משהו טכנולוגי ואני יותר בחורה של טבע וחזרה לעבר).

מהבחינה החיובית-
אכפת לי ממנו. חשוב לי שטוב לו. אני אוהבת לשמוע אותו מתלהב, אני מאושרת כשהולך לו במבחנים ואני עצובה ומתוסכלת יחד איתו כשהוא נכשל. כשאנחנו עושים ביחד דברים כיף לי.

ואז השאלה הנשאלת-
האם אני לא אוהבת אותו מספיק?
כדאי להיפרד?

איך זה נשמע לכם? האהבה שלי נעלמה?

 

[The Heretic]

נשמע לי שאת לא מרגישה שאתם מתאימים ככ

אכפת לך ממנו כי יש בינכם קשר רגשי כלשהו אבל עדיין..
אני חושבת שהיית מרגישה אחרת אם זה היה מישהו שיש לכם יותר נושאים משותפים והייתם דומים.
אם אף אחד לא סובל וטוב לכם והיית רוצה להמשיל אז למה להפסיק? כנראה שאת מרגישה ככה כי את לא מאוהבת וזהו.

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

תשובה

אני חושב שלא הבנת את תשובתי. בקשר צריך להשקיע בדרך איכותית ולא כמותית. גם אם תיפגשו מעט, אבל תתנו זה לזה הרבה אהבה, דאגה, עניין, מלים טובות ומעשים טובים, זה מצוין לקשר כי יוכל להחזיק כך שבעתיד תוכלו לקרבו. אני גם חושב שקשרים צריך ליצור יותר כי אוהבים או מחבבים אדם מסוים בגלל אופיו, ופחות באופן מלאכותי רק כדי שיהיה עוד מישהו בחיים. כדאי מאד להשתתף בחוגים, באוניברסיטה ובמסגרות שונות למצוא עניין, ושם גם מכירים חברים עם שפה משותפת.

 

[ArtemisNo]

מה אתה חושב?

פעם מה שראיתי באופי שלו היה: הוא הצחיק אותי, היה שנון וחד, בחור לוחמני שלא מוותר לעצמו, רומנטי, בעיית הגיינה קלה , מתעניין וסקרן.
היום אני רואה את האופי שלו ככה: מנסה להצחיק בכוח ומביך אותי, עדיין שנון מדי פעם, אין לנו תחומי עניין משותפים, אוהב ללא גבולות (כל בחורה שהייתה לו, הוא נלחם עליה כי ראה אותה איתו לנצח.. כך הוא עושה גם איתי- מקבל את כל השטיקים שלי ובהחלט כל הכבוד לו על זה), אבל כבר לא רומנטי, כן שיפר את ההיגיינה ודברים אחרים בו בגלל ההערות שלי, כבר לא מתעניין וסקרן (למרות שנראה לו שהוא כן).

שורה תחתונה: המרחק הזה מרחיק את הלב שלי ממנו. אני מתחילה לתת דגש לדברים הרעים ופחות לטובים. יש מה להילחם או לתקן? אני מרגישה שלא משנה מה, אני כבר לא יכולה לעשות את הסוויץ' בראש למרות ששווה להילחם על הבחור הזה.

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

תשובה

חשוב לבדוק את אופיו האמתי של האדם ולא את התדמית שנוצרת לנו. אם אין לך רגשות כלפיו, אל תהיי אתו. עשי מה שטוב לך.

 

[Megie]

את יודעת..

קשה להסביר את זה..אבל יש משהו בזוגיות טובה- שנותן כוח ואנרגיות להפוך את חיי השגרה, להרבה יותר מהנים..כי חומר בחיים שלנו, לא שווה כלום כשבסוף נמצא את עצמנו חיים בשביל כסף ולא באמת נהנים ממנו.. את ההרגשה שאדם באמת קרוב-יכול לתת לך, את אף פעם לא תצליחי לקנות..ואולי, אם היית יותר מקום לאלו, היית יכולה לגלות את זה בעצמך.. אבל המקום שאת נותנת לזה, כל כך לא מספיק- עד שאפילו פוגע וגורם ל'ביחד' הזה להפך לחלק משני.. אולי אם היית פועלת אחרת, היית מסכימה איתי.

וההבדל בין זוגיות לחברים טובים, היא העובדה שרוב האנשים מוצאים את הפינה לכל הצאכים שלהם, בתןך הזוגיות..ובאיזשהו שלב האנשים יתחילו להעלם למסגרות משפחתיות- והזמן לחברות יהיה מינימלי..ככה זה בחיים.. גם זוגיות לא נמשכת לנצח, אבל אם מנהלים אותה נכון, אז זה כבר לא משנה כמה זמן תשארו, כי זה פשוט יעבוד.

 

[2461]

השאלה היא

למה אי אפשר גם וגם? גם להתכרבל פעם בשבועיים וגם ללמוד? לדעתי את עושה מזה יותר ממה שזה. רחוק מהעין רחוק מהלב - מסכימה איתך אבל לא מסכימה איתך שצריך להיפרד בגלל שהסדר עדיפויות כרגע הוא הלימודים.
אם בסופו של דבר אין משפחה לפרנס אז מה שווה לעבוד ולהצליח שאין מה שיחלוק איתך זאת?

 

[Megie]

היי, קשה לי לתת דעה על המקרה הזה- בעיקר כי את כנה עם בן הזוג שלך והוא יודע מול מי הוא עומד ונשאר מבחירה.
השאלה הנכונה כאן לגבייך, היא מה הלאה? מה את רוצה מהזוגיות הזאת בעתיד? כי להעביר את הזמן, זאת תשובה שלא מתאימה לזוגיות רצינית..

חוץ מזה, אם זאת הגישה שלך מאז ומעולם- מה גרם לך להכנס לזוגיות מלכתחילה? בעייני, עדיף שתכנסי לקשר כשתרה קשר.. כדי שתוכלי להיות שם ב100% ולתת את כל כולך... כי כאן זה נראה יותר כמו קשר מתוך נוחות, לא אהבה... ככה אהבה לאי ביטוי- לפחות בצורה בא היא כן אמורה לבוא לידי ביטוי בעייני.

תחשבי עם עצמך מה את רואה בקשר הזה הלאה..וכמה הקיום שלו באמת הכרחי בחייך..בהתאם לזה לפעול..

 

[ArtemisNo]

עתיד

תודה מגי,
האם נכון לחשוב על זוגיות כ"מה הלאה?" או כ"מה עכשיו?".
כי מה הלאה אני לא מסתכלת אף פעם. בעיניי צריך להנות מהרגע. שנינו סטודנטים בני 24-25. אני רוצה להמשיך לתואר שני בחו"ל... מי יודע אם מה שאני רוצה יתקיים בכלל.
מה שאני מנסה להגיד זה שאני לא מסתכלת קדימה בקשרים, כי מן הסתם לגור ביחד במהלך התואר לא אפשרי, כי אנחנו רחוקים גיאוגארפית.
אז על מה את מדברת כשאת אומרת "עתיד"?
חתונה וילדים? ואם זה לא נתון בהשקפת העולם שלי? אני בת 24. החיים לפני ויכולים להשתנות אם ארצה או לא ארצה...
מה זה עתיד בקשר של צעירים?
ואמרתי שמה שגרם לי להיכנס לזוגיות זה כי זה כיף ומעשיר.
בנוסף לתת 100 אחוז אי אפשר כשסטודנטים, ואת זה יגידו לך רבים.

 

[Megie]

אז ככה,

גם אני חגגתי 24 לפני חודש.. וגם אני סטודנטית שנה ג' לתואר. אני התחלתי ללמוד בצבא, במקביל אני עובדת ומחזיקה דירה ולימודים.

אני בזוגיות עם חייל, שגר במרחק גדול ממני.

ואני יכולה להגיד לך- שאני נותנת את כל כולי- את כל ה100% שיש לי כיום, ברור שהכל יחסי.

בעבר- גרתי עם בן זוג אחר- אומנם, הוא היה עצמאי והיה קל יותר לגור יחד- נכון, כיום זה קשה יותר כשבן הזוג לא יכול לשכור דירה בגלל הסטטוס.
באותה תקופה- גם נתתי 100% וגם עבדתי ולמדתי ואפילו דיגמנתי ואני מנהלת את הפורום הזה כבר 3 שנים בנוסף לשאר..

אז נכון שאני לא יכולה לערוך השוואה, כי זה לא מאפיין את הכלל.. אבל זה בא כדי להוכיח שכשרוצים- אפשר לעשות הכל.. גם אם זה מצריך ויתור קטן על שעות שינה.

ועתיד? לא, לא דיברתי על חתונה וילדים.. דיברתי על המשך.. על תהליך שעוברים יחד, על התחזקות והעצמה הדדית.. אבל אם את רואה בבן זוג, מקום להעביר את הזמן בכיף.. אני לא רואה סיבה למחשבות או תהיות..

מה בעצם ההתלבטות העיקרית שלך כרגע?