כמעיין המתגבר

[דניאליש]

כמעיין המתגבר

סיימתי עכשיו לקרוא את כמעיין המתגבר ונשארתי עם פה פעור ועניים נוצצות בין הספרים מעוררי המחשבה והעולים שקראתי מומלץ ביותר.

 

[דוסטו]

פילוסופיה בגרוש לגיל ההתבגרות

 

[דדאלוס]

למה?

למה "בגרוש"? למה "לגיל ההתבגרות"? למה אלבר קאמי זה מופת ואיין ראנד זה זבל? אני קראתי את שני הספרים הרבה אחרי גיל ההתבגרות, ומאד נהניתי. מרתק, מעורר מחשבה וכיפי. אז למה לא? חוצמזה, לאור המצב בשלולית הקטנה שלנו ובביצה הגדולה יותר בחלקו המערבי של העולם, הרבה מהדברים ב"מרד הנפילים" נראים אקטואלים גם היום.

 

[דדאלוס]

או-קיי

אז עכשיו המשך במרץ אל "מרד הנפילים" - מורכב יותר, שלם יותר, אקטואלי יותר...

 

[דדאלוס]

סליחה: "המשיכי", כמובן

 

[דוסטו]

אלבר קאמי ואיין ראנד בחפיפה

אחת ? למה להרוס פילה-מיניון עסיסי עם קטשופ ?

 

[דדאלוס]

אולי

כי שניהם מהווים דוגמא לכותבים המנסים להעביר את הפילוסופיה שלהם (אקזיסטנציאליזם, אובייקטיביזם) באמצעות רומנים? בסדר, הבנתי את אופי יחסך לקאמי לעומת ראנד (ולא שאני חושב שהיא צריכה לקבל פרס נובל לספרות). עכשיו רק נותר לך לנסות ולענות על ה"למה" שלי, ואולי אולי אפילו להסביר ולהרחיב מעט. אתה יודע, סתם כדי שיהיה מעניין ואני אוכל להשכיל מעט. מצד שני, תמיד אפשר להסתפק בשליפות סתמיות מהנוסח של "פילוסופיה בגרוש לבני נוער" ו"למה להרוס פילה-מיניון עסיסי עם קטשופ", נמשיך לסגוד לקאמים והדוסטוייבסקים, נמשיך לקטול את הראנדים וההאבארדים, ובא לציון גואל (ודבר ה´ מירושלים?)

 

[suki da yo]

אני לא התלהבתי

בלשון המעטה. אחרי דיון ארוך עם החבר שהמליץ לי על הספר, הגעתי למסקנה שהבעיה היא שאין דמות להזדהות איתה בכל הספר המחורבן. רוארק בנוי ככה שלא נוכל להזדהות איתו- וזו כל המטרה שלו, וכל השאר הם הרעים בסיפור... וחוצמזה, באופ כללי, זה לא היה מוצלח...

 

[דדאלוס]

אם נגזר עלי להיות פרקליטו של השטן

אז סתם מעניין אותי: עם איזו דמות הזדהת ב"חטא ועונשו"? עם מי הזדהת ב"מיתוס של סיזיפוס"? ועם מי ב"תפוז מכני"? ועם מי הכי, אבל הכי, הזדהת ב"משפט" הקפקאי? ומי היה הטוב בתנ"ך? ואפרופו תנ"ך, תופסים את הרוצח בסוף? הרעים באים על עונשם? מה זאת אומרת "רוארק בנוי ככה שלא נוכל להזדהות איתו- וזו כל המטרה שלו, וכל השאר הם הרעים בסיפור"? למה נדמה לך שזו המטרה ובכלל צריך להזדהות עם מישהו? רוארק בנוי כדי להעביר את תפיסת העולם של הסופרת, לעורר אותך להפסיק לחשוב על דברים שנתפסים כמובנים מאליהם, וזהו גם תפקידן של יתר הדמויות - לסייע בהעברת הרעיון הזה (ואני לא נוקט כרגע עמדה לגביו). כפי שאמרתי קודם - לא הייתי מעניק לראנד פרס נובל לספרות. יש הרבה ספרים אחרים שאהבתי יותר. לכן, אני בהחלט מכבד את זה שלא התלהבת: לגיטימי לחלוטין. על זה אין מה להגיב, וגם אין לי עניין להגיב - כל אחד וטעמיו וריחותיו. אבל למה לזרוק כל מיני סיסמאות וקלישאות, שבכלל תלושות מהמציאות, חסרות ביסוס, ולחשוב שאני ואפסי עוד? לכן זה לא ספר מחורבן...וחוצמזה, באופן כללי, הוא מוצלח. מוצלח מאד אפילו. ו"מרד הנפילים" מוצלח אף יותר. אה, ואני אפילו חושב שיש עם מי להזדהות ב"מרד הנפילים"...

 

[Benedictus]

לדעתי איין ראנד כתבה את הספר כך

שלא יהיה ניתן להזדהות עם רוארק. זאת היתה המטרה שלה. הרי ברור שדמות כמו רוארק לא תוכל להתקיים במציאות. הדמות היא האידיאל הפרטי/האישי/הסובייקטיבי של ראנד וזה מה שהיא רצתה להעביר. ואוליי זה מה שיוצר אצל מי שקורא את הספר אנטגוניזם.

 

[Benedictus]

הספר הזה גרם לי לחשוב יותר מכל

ספר אחר שקראתי. זה הספר היחיד של איין ראנד שקראתי וקראתי אותו לפני שנה. הוא כל-כך שונה, מיוחד, מדהים, מעורר מחשבה, שהייתי שרוי במצב של אופוריה מטמטמת למדיי לאורך כל הקריאה ושבועות רבים לאחר מכן. עד היום אני מוצא את עצמי מסתכל על אירועים שמתרחשים באור שונה מאז שקראתי את הספר ואפילו מסתכל על צורת בנייה של בניינים באופן אחר לחלוטין. בערך אותה הרגשה כמו לאחר קריאת התפסן בשדה השיפון בפעם הראשונה. ראיתי פה מס´ תגובות להודעה. את הטענה שאיין ראנד היא "פנטזיה לגיל הנעורים..." (אני בן 20, לא יודע אם זה נחשב) שמעתי כבר בעבר, אבל מעולם לא שמעתי את הטענה הזו מגובה בהסברים. לא נעים לשמוע את הזלזול הזה בספר שהכי אהבתי עד היום (והוא נמצא ברשימה ארוכה ומכובדת של ספרים טובים, כך שזה לא עניין פשוט). אשמח לשמוע תגובה למה זה ספר "זול".

 

[Crazy_Bitch]

פילוסופיה או לא...

אני גם קראתי לא מזמן, וזה נכנס ישר לרשימת הספרים שהכי אהבתי. גם אם לא מסכימים עם הפילוסופיה של ראנד, תהה מה שתהה, ואני לא מסכימה איתה בהכל, הכתיבה יפה, מעניינת ומקורית. בכל מקרה, אני בדרך להתחיל את מרד הנפילים- מקווה שאני אהנה גם ממנו.

 

[ליילה]

אני מצטרפת לדיעה שללא ספק

מדובר בספר שאי אפשר להתעלם ממנו. גם אני לא כל כך מבינה את ההערות הסתמיות של פסיכולוגיה בגרוש והפילה מניון והקטשופ. אם יש לך דיעה כל כך מגובשת, אולי תפרט.... בכל מקרה, ספרות היא עניין של טעם כמו כל דבר אחר, ולא נראה לי מכובד לפסול ככה דיעות של קוראים ולתת לאנשים את התחושה שאם הם לא נמצאים במלייה הספרותי הנכון אין להם מקום בפורום. ועכשיו לגופו של עניין - גם אני אהבתי מאוד את כמעיין המתגבר, ועוד יותר את מרד הנפילים, גם אני קראתי אותם בגיל מאוחר יחסית, והם שינו לגמרי את ראייתי על העולם. אז נכון שבהתחלה התאוריה של ראנד נראית כמו הדבר הכי נכון בעולם, ואיך לא עלו על זה קודם... אבל עם הזמן מקבלים פרספקטיבה נכונה ומפתחים ביקורתיות לתאוריה ורואים שגם שם לא הכל וורוד. אבל בכל מקרה, השינוי שהספר עשה לי בראיה את העולם, ותאוריות פילוסופיות/חברתיות/כלכליות בכלל, היא דבר שישאר איתי לתמיד