כמעט שבועיים לבד.....
זה נכון שהזמן הוא הרופא הכי טוב....., אני חושבת שזאת פעם ראשונה בחיי שאני כן רוצה להקפיץ באיזה לחיצת כפתור את השבעות קדימה, אני ממש רוצה להיות בעוד כמה חודשים.........בסדר, אני ידעת צריך לעבור את זה, אבל האמת- זהיותר קשה ממה שחשבתי. קשה לעמוד מול הגדולה שלי (בת ה7.5) ולשמוע אותה כשהיא על הריצפה רוקעת ברגילה (לא אופייני לה בכלל) וזועקת "אמא בשביל מה התחתנת אם את מתגרשת"? וגם שאני עונה לה בשביל שאת ואחותך תהיינה שלי.....וגם שאני מחבקת ומנשקת ומבטיחה שהכל יהיה בסדר לא מרגיע אותה......נשאר לי רק לעמוד, לדמוע ולהתפלל שזה יעבור כמה שיותר מהר עם כמה שפחות כאב. קשה לעמוד מול הקטנה בלילה כשהיא בוכה, אני רוצה שאבא יספר לי סיפור! והיא לא מעוניינת לדבר איתו בטלפון ולהגיד לו לילה טוב, כי היא רוצה אותו כאן ועכשיו. אז נכון ,אני יודעת שצריך להסביר ולהגדיר ולהציב גבולות והפיג את חוסר הוודאות שלהן ולהגיד מחר אבא בא/מחרתיים אבא בא וכו............... אבל הקושי הזה, הלעמוד מול העיניים העצובות והשואלות.זה קשה!!!! אז שבוע עבר, עם הרבה דפיקות לב וגם דמעות בעיניים, והיום הגיע והגדולה חזרה עם פרחים משוקלד מהקיטנה ,והיא אומרת לי "אמא אני אכין לך כאלה כשתתחתני........." אז אני מחייכת ואומרת לעצמי...קודם שאתגרש.....אבל אני גם אומרת לעצמי הנה, הבנות שלמענן דחיתי את היום הזה של לקבל החלטות של להתגרש מקבלות את זה יותר מהר ממני....... אז אני בטוחה שעוד יהיו הרבה ימים עם קשיים ושאלות ובכיי אבל אני יותר ממקווה שיהיו ימים יפים עם חיוכים ואף יותר....
זה נכון שהזמן הוא הרופא הכי טוב....., אני חושבת שזאת פעם ראשונה בחיי שאני כן רוצה להקפיץ באיזה לחיצת כפתור את השבעות קדימה, אני ממש רוצה להיות בעוד כמה חודשים.........בסדר, אני ידעת צריך לעבור את זה, אבל האמת- זהיותר קשה ממה שחשבתי. קשה לעמוד מול הגדולה שלי (בת ה7.5) ולשמוע אותה כשהיא על הריצפה רוקעת ברגילה (לא אופייני לה בכלל) וזועקת "אמא בשביל מה התחתנת אם את מתגרשת"? וגם שאני עונה לה בשביל שאת ואחותך תהיינה שלי.....וגם שאני מחבקת ומנשקת ומבטיחה שהכל יהיה בסדר לא מרגיע אותה......נשאר לי רק לעמוד, לדמוע ולהתפלל שזה יעבור כמה שיותר מהר עם כמה שפחות כאב. קשה לעמוד מול הקטנה בלילה כשהיא בוכה, אני רוצה שאבא יספר לי סיפור! והיא לא מעוניינת לדבר איתו בטלפון ולהגיד לו לילה טוב, כי היא רוצה אותו כאן ועכשיו. אז נכון ,אני יודעת שצריך להסביר ולהגדיר ולהציב גבולות והפיג את חוסר הוודאות שלהן ולהגיד מחר אבא בא/מחרתיים אבא בא וכו............... אבל הקושי הזה, הלעמוד מול העיניים העצובות והשואלות.זה קשה!!!! אז שבוע עבר, עם הרבה דפיקות לב וגם דמעות בעיניים, והיום הגיע והגדולה חזרה עם פרחים משוקלד מהקיטנה ,והיא אומרת לי "אמא אני אכין לך כאלה כשתתחתני........." אז אני מחייכת ואומרת לעצמי...קודם שאתגרש.....אבל אני גם אומרת לעצמי הנה, הבנות שלמענן דחיתי את היום הזה של לקבל החלטות של להתגרש מקבלות את זה יותר מהר ממני....... אז אני בטוחה שעוד יהיו הרבה ימים עם קשיים ושאלות ובכיי אבל אני יותר ממקווה שיהיו ימים יפים עם חיוכים ואף יותר....