מסכים , ותודה על התגובה .
לחלוטין מסכים איתך . ברור גם ששאר הישגיו של הינגזן - "המתקבלים על הדעת ביתר קלות" כמו שיאיו בזריקה לרוחק , במשוכות או ב400 מטר - עדיפים לאין שיעור באיכותם מהריצה הבינונית . גם שיאו בהטלת כידון (67.42) , שבאופן מוזר מנוקד נמוך יותר מה1500 ( על פי טבלת הקרב רב ) , עדיף בהרבה . התכוונתי פשוט להציג את הקוריוז , אם אפשר לקרוא לו כך , של הישגו ברצת ה1500 , שלא תואם ממש את מימדיי גופו . קשה לי להאמין , שישנן דוגמאות נוספות כאלה ( במקצוע המדובר ) . ברוס ג'אנר , מנצח משחקי מונטריאול קבע זמן דומה ( במשחקים עצמם ) , אך מימדי גופו "צנועים" מעט יותר , אף על פי שלא נמצא , גם כן , רצים , בעלי הישגים דומים , במימדיו . לפני כחמש שנים , שודרה סדרה צרפתית ( מעולה ) בערוץ שמונה על היריבויות הגדולות בספורט . הפרקים שהוקדשו לאתלטיקה עסקו ביריבויות בין קיפצ'וגה קיינו לג'ים ראיין , בין מייק פאוול לקארל לואיס ( שהתמקד בתחרות הגדולה מטוקיו 91 ) , בין רצי קניה לאתיופיה ובין דיילי תומפסון לבין הינגזן . בכל המפגשים ביניהם , ידו של הבריטי היתה על העליונה , וזאת למרות השנים הלא מעטות , בהן הינגזן החזיק בשיא העולמי . כמעט תמיד , ריצת ה1500 , המקצוע האחרון ביומיים המפרכים , אינה משפיעה על זהות העולים על הפודיום . כמקרה יוצא מן הכלל , צריך להזכיר את המקרה במשחקי הדמים במינכן , אותו קראתי בספרו הנהדר של משה גנוט . הסובייטי , ליאוניד ליטביננקו , שדורג שמיני לפני המקצוע האחרון , עבר שלושה סיבובים ושלושת רבעי הסיבוב ב4:05:9 , וזינק למקום השני . דוגמא נוספת , מאותו המקור , של מקצוע אחד שהשפיע רבות על זהות הנצח , היא של כריסטיאן שנק מגרמניה המזרחית , מנצח המשחקים בסאול , שקפץ שם 2.27 לגובה ( שיא עולם לדקאתלטים ) , וזאת בגלילת בטן .