כמעט סוף החופש

כמעט סוף החופש../images/Emo178.gif

ןגם בחדשות הערב וגם בעיתונים, מראיינים הורים מותשים שנמצאים עמוק ב"ספירה לאחור", "טבלת ייאוש" ושאר כינויים שכוונתם אחת: מתי נגמר הסיוט ששמו לבלות פול-טיים עם הילדים?!. ובמשפחות החינוך הביתי... שם יולי-אוגוסט לא שונה בהרבה משום זמן אחר... האם גם לכם מוזר לראות את ההורים הסובלים האלה? יש הרגשה תמוהה של חוסר יכולתו של ההורה להתמודד עם ילדו-שלו אם זה יותר מכמה שעות ספורות ביום... הההממממ....
 
גם אני ממש לא מבינה את זה!

אני גם רואה את ההורים כל יום מנסים לימצא משהוא כדי "להעביר מהר את היום"..... מאוד חבל שההורים שמחים כל כך "להיפתר" מהילדים ולישלוח אותם לגנים ולבתי הספר.... אני ממש לא מרגישה צורך להיפתר מהילדה שלי...
 
אל תשפטו.......

לא נראה לי שההורים מנסים להיפתר מהילדים שלהם או סתם לחפש איך להרוג את הזמן. הילדים נמצאים במערכת מסויימת. נעזוב לרגע את טיבה של המערכת ונתמקד ביומיומיות שלה. כל אדם שיוצא מהמערכת אליה הוא רגיל צריך לעבור הסתגלות למצב חדש. מאחר וההורים לילדים לא הולכים לעבור הסתגלות למצב חדש הם קשה להם. הורה שמוציא את ילדו מהמערכת ומתכוון לעבור לחינוך ביתי עובר הסתגלות מחדש למצב חדש. עובדה היא שהורים מגיעים לכאן ושואלים שאלות איך עושים את זה, מה צריך להכין, איך מתארגנים, מה עושים עם עבודה וכו... הורה שילדו חוזר למערכת חווה את תקופת החופשה בצורה קשה מאחר ואין שום תהליך של הסתגלות. זו חופשה נטו. אין תהליך של בנייה לטווח ארוך. חודשיים מתוך שנה ונגמר... במקרה של ילדים גנים פרטיים מדובר בשבועיים ונגמר. גם הילדים שיצאו משיגרה יום יומית ומוכרת צריכים לעבור איזה שלב של הסתגלות. גם אני חס ושלום לא מעוניינת להיפתר מנמרון שלי. נהנית מכל רגע. יחד עם זאת קשה לי. זזה הופך אותי לאמא לא טובה??? לא מסכימה עם זה. עובדת איתו, מלמדת אותו, מבלה איתו, מטיילת איתו מנסה לתת לו הרבה יותר מאשר בזמן שהוא בגן, אבל קשה לי עם המטלות של העבודה שיושבות לי על הראש אותן אני מבצעת אחרי חצות והלאה..... וזה עוד שהבוס שלי אישר לי להיות שבועיים בבית ולעבוד מהבית..... גם אני מחפשת איך להעביר את היום, בצורה מעניינת, כייפית, מהנה, מרתקת ומעשירה. כל יום נמר ואני מגלים אחד על השני עוד משהו חדש וזה כייף. מקווה שעדיין נשארתי אמא חביבה וכחולת שמיים בעינכן.......
 
אמא חביבה וכחולת עינים שלנו

ממש לא התכוונתי לשפוט ואני מתנצלת אם כך זה נשמע. הבאתי את זה יותר מכיוון של נקודה למחשבה. אפילו קצת מצחיק אותי היחס של "מבצע צבאי" לכל הסיפור הזה. גם לי רגעים רבים לא קלים, מצד שני אני ממש זורמת עם היום ואין לי איזה לו"ז מטורף של בריכה-סרט-לונה פארק-כיופים ושיגועים כמו שנשמע בתקשורת. ומה עם נמרון? איזה גן בשנה הבאה? (אופס... שנה הבאה= שבוע הבא!!)
 
העניין הוא התקשורת.....

אני יודעת על מה את מדברת. מראים את המוני אמהות ישראל אצות רצות כמו ברווזות עם תיקים וצידניות מהלונה פארק לפארק המיים, לגן שעשועים, לחוף הים כאילו מנסות להכיל כל צורת בילוי אפשרית בשבועיים ימים. אני הגעתי למסקנה שגם חופשה שיגרתית היא דבר מהנה. קמים בבוקר הולכים לחוף הים או לבריכה, חזורים הבייתה נהנים בכייף, מגיפים תריסים קוראים סיפור, רואים קלטת יחד, אפילו הנקיון של הצעצועים מכל החול הופך להיות כייפי. בערב לוקחים את האופניים או הקורקינט והולכים לגן שעשועים במושבה ניפגשים עם הילדים המוכרים מהגן ולפעמים גם מכירים חבר/ה שיהיו בגן החדש. התקשורת אוהבת לנפח ולהוציא כל דבר מכל פרופורציה. די, נמאס לי מהם. כל הקיץ הם רק מחפשים להראות את הישראלים ממנגלים או רצים לעמוד בתור לקופות פארקי השעשועים למינהם. זה אכן "מבצע חופשה" מתוכנן. אבל מתוכנן בתבונה, לפחות אצלי. ונמרון, שנה הבאה הולך לגן מועצה, טרום חובה. בן 3 ושבעה חודשים. יהיה לא קל בהתחלה. אבל יש קטע מצחיק..... לגן קוראים "גן סמדר" הגננת סמדר. הקלינאית שלו סמדר, הוא מטורף עליה. אז הוא חושב שגןסמדר הוא הגן של הקלינאית. הקטע הנוסף הוא שהבת של הקלינאית תהיה איתו באותו גן, כך שהוא יראה את הקלינאית כמעט כל בוקר , דבר שיעשה לו נחמד וחביב על הלב..... אני במתח אבל אופטימית, עם יד על הדופק . לגבי כחולת עיניים, אני לא..... אבל האופניים של נמרון כחולים והאוטו שלי כחול ונעלי הספורט שלי כחולות וכחול בכלל זה הצבע שלי...
 
הייתי שם... ../images/Emo3.gif זה לא קל...

ילדי המערכת חווים המון תיסכול כשהם בבית הם מוציאים אותו. זה הרבה יותר קל עם הילדים בבית בחינוך ביתי - כל הזמן מאשר שבוע רצוף של חופש (שלא לדבר על חודשיים) עם ילדי המערכת. עצוב? - כן! מה לעשות? לוודא שהורים יודעים שיש אופציות
 

galit31

New member
לדעתי זה יותר עניין של אוירה חברתית

בכל מקום משדרים להורים ולילדים שהחופש הגדול הוא עונש להורים וחגיגה של פריקת עול לילדים, אני עוד זוכרת את המסר הזה מהתקופה שהייתי תלמידה, זה מופיע בסביבה החברתית בפרסומות ובאמצעי התקשורת, הציפייה הבסיסית של האנשים היא שחופש לילד זה עול להורה ולכן מי שמצפה לעול עוד לפני שהחופש התחיל שלא יתפלא שנורא קשה לו עם הילדים, בנקודה הזו שנת ה"חישול"
שעברתי עם עמרי (בן שנתיים וקצת) בבית יכול להיות שעזרה לי מאוד בחופש הזה כשהיו לי בבית כמעט כל הזמן שלושה ילדים ולא הרגשתי שיותר קשה לי מאשר בשנת הלימודים, להפך היה יותר קל לעשות דברים בלי להיות תלויים במערכת החוגים השנתית ובפעילויות גן/בי"ס. בנושא הזה יש קטע נורא יפה ב"עקרון הרצף" שבו היא מדגימה איך הציפיה שלה כאדם מערבי שעבודה תהיה משהו מעצבן וקשה הגשימה את עצמה ולעומתה האינדיאנים שהתיחסו לעבודה כאל משהו טבעי שלא יוצר בעיות, רק נהנו.
 
החופשה הזו באמת יכולה להיות "עונש".

כשאני הייתי תלמידה אני זוכרת קייטנות. בסיום כיתה ד' הייתי בקייטנה של בית ספר שדה עם החברה הכי טובה שלי וחברה נוספת. (אנחנו חברות עד היום). טיילנו, ראינו, טיפסנו, גלשנו ובסיום מסע אבובים ענקי שאבא שלי הצטרף אליו. היו ילדים בקייטנה מכל אזור הצפון. היום אין קייטנות כאלו. אם כבר קייטנה אז קייטנת מדעים. כן כאילו לא מספיק שלוקחים לילדים את הילדות שלהם בתחרותיות על ציונים עוד צריך לדחוף אותם להתעסק בזה. אני לא שוללת את זה אבל טוענת שזה יכול לחכות עוד קצת. טיולי טבע מרחיבי אופקיםלא פחות. החופש הגדול יכול להיות עונש כי כל פארק היום נסגר וצריך לשלם הרבה כסף על מנת להיכנס. אפילו חוף הים נחשב להוצאה לא קלה. ללכת לקולנוע... אז תחשבו אמא לשלושה ילדים, בחף לא רחוק ממקום מגוריי משלמים כניסה במוצע של 20 ש"ח לאדם. אמא לשלושה ילדים משלמת 80 ש"ח כניסה עוד נגיד 20או 30 ש"ח על גלידות... תחשבו את הוצאות אחה"צ הגענו להוצאה לא מבוטלת של כסף. חודשיים כאלו זה בהחלט הוצאה כבדה. למרות שיש המון דרכים להפוך את החופש לבילוי מדהים. צריך מעוף......
 
זה משהו שאני לא מצליחה לתפוס

למה אנשים מקטרים ומתלוננים שהם סובלים מהחופש. אני כל כך אוהבת שאנחנו כל המשפחה יחד והחיים מתנהלים בשלוה ובלי לחץ, קמים מאוחר בבוקר ומבלים בכיף הן בבית והן בטיולים בים ועוד.
 
למעלה