Apocalyptica81
New member
כמעט לבושה
אני אפילו לא טורחת להתפשט לגמרי. אין זמן. כל רגע צריך להגיע לך לקוח ויש לי עוד מיליון פגישות קטנות. אני יושבת עליך, הגב שלי צמוד לחזה שלך ואני מרגישה את הלב ההולם שלך דרך החולצה המכופתרת. אני יודעת איך נראה החזה החם והגברי שלך שמאחוריה, אבל אני בוחרת שלא לקרוע ממך את החולצה, הפעם.
הידיים שלך חופנות את החזה שלי לאחר שכפתרו לי את החולצה והסיטו את החזיה והפה שלך מנשק לי את העורף מבעד לתלתלים, עם השפתיים שדורשות נשיכה.
"אני לא יכול לתת לך ללכת מבלי למלא אותך. אני רוצה שתרגישי אותי מטפטף בין הרגליים שלך עד הערב". אני נאנחת בשקט כשאתה צובט לי את הפטמות ואני מרגישה את הזרם מבזיק לי אל בין הרגליים.
הבליטה שבין הרגליים שלך פועמת, מפתה ומדיחה אותי לרדת על הברכיים ולהכניס את כולך לפה (או לפחות לנסות, כי עדיין לא הצלחתי. אבל...אני לא אחת שמוותרת כ"כ מהר) כמו שאני אוהבת ולראות את פרקי הידיים שלך מלבינים על מסעד הכסא והאגן שלך מתרומם אלי. אבל-לא פעם. בהחלטה של רגע אני מפשילה את הג'ינס עד לברכיים ואתה משתחל מעט מתוך המכנס. אני מתיישבת עליך בגבי אליך, ידך הגדולה על הגב שלי, על העורף, מלטפת אותי, מחממת אותי ואתה נדחק אלי ס"מ אחר ס"מ, נאנק ברגע שאתה מרגיש את הרטיבות שנובעת בין השפתיים שלי. אני שואבת אותך אלי עד שכולך בתוכי, נשימה נעתקת ואני מרגישה את הביצים שלך צמודות אלי. אני קופאת לרגע, לוחצת אתך עם השרירים הפנימיים שלי ונהנת רק מהתחושה שלך בתוכי.
מבט מהיר שלך על השעון ואתה יוצא וננעץ בי בפתאומיות "זה הולך להיות אכזרי, תגידי לי אם כואב לך", אבל אני שקועה בתחושה, נהנת מההמראה המשכר שלך ננעץ בי, יד אחת שלך על החזה שלי ויד שניה על הדגדגן. הזווית לוחצת לי על כל המקומות הרגישים ואני מתפוצצת עליך בגל ראשון של כיווצים. אתה לא מפסיק, לא מוריד את הקצב והגלים הבאים מגיעים עד שאני מתפרצת עליך בגל נוזלים חמימים, מחניקה צעקה, האוויר כמו מחושמל ואתה גומר בתוכי, לופת אותי כאילו לעולם לא תתן לי ללכת.
אנחנו מתנשפים ואתה מחבק אותי חזק, עדיין בתוכי., מלקק את האצבעות הרטובות שלך.
אני קמה לאיטי, מתנקה בזריזות, מכפתרת ומיישרת את הבגדים המקומטים שלי. אתה קם מסתכל על הכסא ספוג הנוזלים שלך ומזכיר לעצמך לקנות בפעם הבאה רק כסאות עור, ואני אומרת שאני מקווה שהריח יישאר במשרד עוד הרבה ויזכיר אותי לך, למרות שאני יודעת שאתה לא באמת זקוק לו כדי לחשוב עלי.
אנחנו נפרדים בנשיקה ולאורך כל היום אני מרגישה אותך מטפטף ממני.
התזכורת הכי עמוקה והכי מתוקה שיש
אני אפילו לא טורחת להתפשט לגמרי. אין זמן. כל רגע צריך להגיע לך לקוח ויש לי עוד מיליון פגישות קטנות. אני יושבת עליך, הגב שלי צמוד לחזה שלך ואני מרגישה את הלב ההולם שלך דרך החולצה המכופתרת. אני יודעת איך נראה החזה החם והגברי שלך שמאחוריה, אבל אני בוחרת שלא לקרוע ממך את החולצה, הפעם.
הידיים שלך חופנות את החזה שלי לאחר שכפתרו לי את החולצה והסיטו את החזיה והפה שלך מנשק לי את העורף מבעד לתלתלים, עם השפתיים שדורשות נשיכה.
"אני לא יכול לתת לך ללכת מבלי למלא אותך. אני רוצה שתרגישי אותי מטפטף בין הרגליים שלך עד הערב". אני נאנחת בשקט כשאתה צובט לי את הפטמות ואני מרגישה את הזרם מבזיק לי אל בין הרגליים.
הבליטה שבין הרגליים שלך פועמת, מפתה ומדיחה אותי לרדת על הברכיים ולהכניס את כולך לפה (או לפחות לנסות, כי עדיין לא הצלחתי. אבל...אני לא אחת שמוותרת כ"כ מהר) כמו שאני אוהבת ולראות את פרקי הידיים שלך מלבינים על מסעד הכסא והאגן שלך מתרומם אלי. אבל-לא פעם. בהחלטה של רגע אני מפשילה את הג'ינס עד לברכיים ואתה משתחל מעט מתוך המכנס. אני מתיישבת עליך בגבי אליך, ידך הגדולה על הגב שלי, על העורף, מלטפת אותי, מחממת אותי ואתה נדחק אלי ס"מ אחר ס"מ, נאנק ברגע שאתה מרגיש את הרטיבות שנובעת בין השפתיים שלי. אני שואבת אותך אלי עד שכולך בתוכי, נשימה נעתקת ואני מרגישה את הביצים שלך צמודות אלי. אני קופאת לרגע, לוחצת אתך עם השרירים הפנימיים שלי ונהנת רק מהתחושה שלך בתוכי.
מבט מהיר שלך על השעון ואתה יוצא וננעץ בי בפתאומיות "זה הולך להיות אכזרי, תגידי לי אם כואב לך", אבל אני שקועה בתחושה, נהנת מההמראה המשכר שלך ננעץ בי, יד אחת שלך על החזה שלי ויד שניה על הדגדגן. הזווית לוחצת לי על כל המקומות הרגישים ואני מתפוצצת עליך בגל ראשון של כיווצים. אתה לא מפסיק, לא מוריד את הקצב והגלים הבאים מגיעים עד שאני מתפרצת עליך בגל נוזלים חמימים, מחניקה צעקה, האוויר כמו מחושמל ואתה גומר בתוכי, לופת אותי כאילו לעולם לא תתן לי ללכת.
אנחנו מתנשפים ואתה מחבק אותי חזק, עדיין בתוכי., מלקק את האצבעות הרטובות שלך.
אני קמה לאיטי, מתנקה בזריזות, מכפתרת ומיישרת את הבגדים המקומטים שלי. אתה קם מסתכל על הכסא ספוג הנוזלים שלך ומזכיר לעצמך לקנות בפעם הבאה רק כסאות עור, ואני אומרת שאני מקווה שהריח יישאר במשרד עוד הרבה ויזכיר אותי לך, למרות שאני יודעת שאתה לא באמת זקוק לו כדי לחשוב עלי.
אנחנו נפרדים בנשיקה ולאורך כל היום אני מרגישה אותך מטפטף ממני.
התזכורת הכי עמוקה והכי מתוקה שיש
