כמעט ייאוש
עבר כמה זמן מאז שכתבתי כאן בפעם האחרונה. אני עדיין מחוסרת עבודה. מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן, עבדתי כמה ימים בחברה שנותנת שירותי נקיון בבתים פרטיים. עבדתי שם 4 ימים ואחר כך משום מה הם החליטו שלא צריכים יותר עובדים. מוזר לי למה לקבל עובדים ואחרי 4 ימים לפטר בטענה שהם לא צריכים עובדים. יכול להיות שהיה משהו בי שגרם לזה לקרות. העירו לי שאני עובדת לאט למשל וכו', אבל חשבתי שככה כולם בהתחלה ובאמת השתדלתי לעבוד טוב. זאת גם היתה עבודה נחמדה בסך הכל, רק שהטרידה אותי העובדה שאני עובדת בעבודה פיזית למרות הדלקת שיש לי עדיין ביד. ביומיים-שלושה האחרונים הייתי בכמה ראיונות עבודה אבל בינתיים לא יצאה עבודה מאף אחת מהם. בהתחלה הלכתי למפעל סריגים שאליו נשלחתי מהלשכת עבודה. כששמעתי שזה כולל גם עבודות לילה, סירבתי. אני מנסה למצוא עבודה בשעות שיאפשרו לי גם לישון בלילה. היום הייתי בשני ראיונות עבודה בחברות כח אדם. באחד מהם התברר שהעבודה היא במקום רחוק מאיזור המגורים שלי ובלי רכב אין לי אפשרות להגיע ולחזור משם (אחת המשמרות היא עד 2:00 בלילה) והשניה, לעבודה של קופאיות, התברר שרוצים עם נסיון, למרות שבמודעה בעיתון היה כתוב גם "אפשרי ללא נסיון". בבוקר הייתי בראיון עבודה באיזושהי מסעדה לעבודה בשטיפת כלים. מי שקיבל אותי אמר לי שזאת עבודה קשה מאוד ו"אם לא עבדתי בזה אף פעם את לא תעמדי בזה" אבל בכל זאת אמר לי לבוא מחר לנסיון. החלטתי שאם לא אמצא היום שום דבר אחר, אעשה את זה. לגבי מחר אני לא יודעת אם ללכת ללשכת עבודה או בכל זאת ללכת ליום נסיון באותה מסעדה. יכול להיות שאחרי הכל יש בי איזה צד שלא מוכן לעבוד בכל עבודה. אני גם מנסה להמנע מלשקר בקשר לנסיון. לא רוצה להגיע למצב שאעשה דברים לא מוסריים כדי למצוא עבודה. מצד שני זאת השרדות. זה או זה או לחזור להורים שלי. אני יודעת שאסור להתייאש ושהמחשבות יוצרות את המציאות. אבל כרגע אני כבר על סף ייאוש.
עבר כמה זמן מאז שכתבתי כאן בפעם האחרונה. אני עדיין מחוסרת עבודה. מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן, עבדתי כמה ימים בחברה שנותנת שירותי נקיון בבתים פרטיים. עבדתי שם 4 ימים ואחר כך משום מה הם החליטו שלא צריכים יותר עובדים. מוזר לי למה לקבל עובדים ואחרי 4 ימים לפטר בטענה שהם לא צריכים עובדים. יכול להיות שהיה משהו בי שגרם לזה לקרות. העירו לי שאני עובדת לאט למשל וכו', אבל חשבתי שככה כולם בהתחלה ובאמת השתדלתי לעבוד טוב. זאת גם היתה עבודה נחמדה בסך הכל, רק שהטרידה אותי העובדה שאני עובדת בעבודה פיזית למרות הדלקת שיש לי עדיין ביד. ביומיים-שלושה האחרונים הייתי בכמה ראיונות עבודה אבל בינתיים לא יצאה עבודה מאף אחת מהם. בהתחלה הלכתי למפעל סריגים שאליו נשלחתי מהלשכת עבודה. כששמעתי שזה כולל גם עבודות לילה, סירבתי. אני מנסה למצוא עבודה בשעות שיאפשרו לי גם לישון בלילה. היום הייתי בשני ראיונות עבודה בחברות כח אדם. באחד מהם התברר שהעבודה היא במקום רחוק מאיזור המגורים שלי ובלי רכב אין לי אפשרות להגיע ולחזור משם (אחת המשמרות היא עד 2:00 בלילה) והשניה, לעבודה של קופאיות, התברר שרוצים עם נסיון, למרות שבמודעה בעיתון היה כתוב גם "אפשרי ללא נסיון". בבוקר הייתי בראיון עבודה באיזושהי מסעדה לעבודה בשטיפת כלים. מי שקיבל אותי אמר לי שזאת עבודה קשה מאוד ו"אם לא עבדתי בזה אף פעם את לא תעמדי בזה" אבל בכל זאת אמר לי לבוא מחר לנסיון. החלטתי שאם לא אמצא היום שום דבר אחר, אעשה את זה. לגבי מחר אני לא יודעת אם ללכת ללשכת עבודה או בכל זאת ללכת ליום נסיון באותה מסעדה. יכול להיות שאחרי הכל יש בי איזה צד שלא מוכן לעבוד בכל עבודה. אני גם מנסה להמנע מלשקר בקשר לנסיון. לא רוצה להגיע למצב שאעשה דברים לא מוסריים כדי למצוא עבודה. מצד שני זאת השרדות. זה או זה או לחזור להורים שלי. אני יודעת שאסור להתייאש ושהמחשבות יוצרות את המציאות. אבל כרגע אני כבר על סף ייאוש.
