כמעט חמש
<הכל בגלל מישו אחד שגירה לי את הדימיון> הנשימות מתגברות.. משהו פוקע מבפנים ולא עוצר באדום.. כל הנורות נדלקות באדום.. משאית של המון טונים דוהרת במורד ללא ברקסים.. מבעבעת בפנים סמיכות מתוקה כמעט נשכחת.. הנשימות מתגברות עוד.. העיניים נעצמות האצבעות מתכנסות בכפות הידיים.. מהדקות אגרופים.. מנסות להתאפק. נשימות עומק חפוזות, מרחיבות נחיריים.. שפתיים יבשות מנסה לבלוע רוק. אין נוזלים יותר בפה. הכל למטה. בכוס נשפך ממני כמו סכר פרוץ הנשימות המהירות מסחררות אותי.. כאילו מעצמן הידיים מתרוממות, אוחזות בדשי החולצה. נשמעת צווחת בד מחזית גופי. כפתורים מתעופפים לכל עבר. חזייה שחורה נושמת את אוויר המשרד לרווחה.. צחקוקה נמוג כשכפות הידיים השילו חולצה והתמקדו בקילוף החזייה מעליי. שדיי זקורים, חמים, רכים.. פורצים מכלאם אצבעותיי מתקרבות כמעט בהיסטריה לפטמות. לוחצות. מגבירות את זרם העונג הבלתי מתפשר בגופי. אגני מתחכך בקצב בריפוד הכסא הגס.. בד החצאית מפריע. בחוסר סבלנות נוטשת את הפיטמות ומרימה במהירות את החצאית, מגרשת מהדרך את החוטיני. הרטיבות נספגת בברכה בריפוד הכחול. הכוס פער שפתותיו, מחכך דובדבנו הבוער מול הריפוד הכסא חורק תחת האגן המרקד משתפשף יש בי רצף של נשיפות ושאיפות בלתי מסודרות.. מנסות לבלוע חמצן.. כל כף יד חופנת בכוח שד אחד. לא מרפה. לוחצת. מרגישה את הסימנים נוצרים תחת הלחץ על העור הלבן.. קולות חייתיים מפלסים דרכם דרך גרוני החוצה מבעד לשפתיים מלוטפות לשון הראש נזרק לצדדים עוד קצת עוד קצתתתתתתתתת השיער בורח מהסיכה נשפך הלאה בקצב הזרימה בין ירכיי.. שיט! חמש! צריכה ללכת הביתה.. נו.. פעם אחרת. מכניסה עוד אורגזמה של כמעט למחסן.. תוהה עד כמה יחזיקו דלתות הפלדה את העומס שם בפנים..
<הכל בגלל מישו אחד שגירה לי את הדימיון> הנשימות מתגברות.. משהו פוקע מבפנים ולא עוצר באדום.. כל הנורות נדלקות באדום.. משאית של המון טונים דוהרת במורד ללא ברקסים.. מבעבעת בפנים סמיכות מתוקה כמעט נשכחת.. הנשימות מתגברות עוד.. העיניים נעצמות האצבעות מתכנסות בכפות הידיים.. מהדקות אגרופים.. מנסות להתאפק. נשימות עומק חפוזות, מרחיבות נחיריים.. שפתיים יבשות מנסה לבלוע רוק. אין נוזלים יותר בפה. הכל למטה. בכוס נשפך ממני כמו סכר פרוץ הנשימות המהירות מסחררות אותי.. כאילו מעצמן הידיים מתרוממות, אוחזות בדשי החולצה. נשמעת צווחת בד מחזית גופי. כפתורים מתעופפים לכל עבר. חזייה שחורה נושמת את אוויר המשרד לרווחה.. צחקוקה נמוג כשכפות הידיים השילו חולצה והתמקדו בקילוף החזייה מעליי. שדיי זקורים, חמים, רכים.. פורצים מכלאם אצבעותיי מתקרבות כמעט בהיסטריה לפטמות. לוחצות. מגבירות את זרם העונג הבלתי מתפשר בגופי. אגני מתחכך בקצב בריפוד הכסא הגס.. בד החצאית מפריע. בחוסר סבלנות נוטשת את הפיטמות ומרימה במהירות את החצאית, מגרשת מהדרך את החוטיני. הרטיבות נספגת בברכה בריפוד הכחול. הכוס פער שפתותיו, מחכך דובדבנו הבוער מול הריפוד הכסא חורק תחת האגן המרקד משתפשף יש בי רצף של נשיפות ושאיפות בלתי מסודרות.. מנסות לבלוע חמצן.. כל כף יד חופנת בכוח שד אחד. לא מרפה. לוחצת. מרגישה את הסימנים נוצרים תחת הלחץ על העור הלבן.. קולות חייתיים מפלסים דרכם דרך גרוני החוצה מבעד לשפתיים מלוטפות לשון הראש נזרק לצדדים עוד קצת עוד קצתתתתתתתתת השיער בורח מהסיכה נשפך הלאה בקצב הזרימה בין ירכיי.. שיט! חמש! צריכה ללכת הביתה.. נו.. פעם אחרת. מכניסה עוד אורגזמה של כמעט למחסן.. תוהה עד כמה יחזיקו דלתות הפלדה את העומס שם בפנים..
