עוד לא מגלה123
New member
כמעט אסון
בשבוע שעבר הבת שלי שעוד מעט בת שנתיים כמעט טבעה בבריכה. בלי ששמתי לב היא נכנסה למים וכשניסתה לצאת החליקה ולא הצליחה לקום. ברגע האחרון מישהי שהייתה על שפת הבריכה ראתה אותה וצרחה שיש ילד טובע בבריכה ומיד מישהו אחר שלף אותה מהמים. לקח לה כמה שניות לחזור לנשום. אני עוד לא הצלחתי לחזור לנשום מאז. אני ממש בחרדות ומאשימה את עצמי שאם לא אותה אישה לא הייתה לי ילדה עכשיו, אני מתעוררת כמה פעמים בלילה עם התמונה שלה כשהראש בתוך המים, כל פעם שאני נזכרת בזה אני מתחילה לבכות מחדש ולא מצליחה להשתחרר מזה. קשה לי לחשוב על זה שאני האמא שלה שצריכה לשמור עליה כמעט שלא עמדתי במשימה הזו. אני יודעת שבשביל הילדה אני חייבת לקחת אותה שוב לבריכה כדי שלא תהייה לה טראומה אבל אני לא מעיזה.
בשבוע שעבר הבת שלי שעוד מעט בת שנתיים כמעט טבעה בבריכה. בלי ששמתי לב היא נכנסה למים וכשניסתה לצאת החליקה ולא הצליחה לקום. ברגע האחרון מישהי שהייתה על שפת הבריכה ראתה אותה וצרחה שיש ילד טובע בבריכה ומיד מישהו אחר שלף אותה מהמים. לקח לה כמה שניות לחזור לנשום. אני עוד לא הצלחתי לחזור לנשום מאז. אני ממש בחרדות ומאשימה את עצמי שאם לא אותה אישה לא הייתה לי ילדה עכשיו, אני מתעוררת כמה פעמים בלילה עם התמונה שלה כשהראש בתוך המים, כל פעם שאני נזכרת בזה אני מתחילה לבכות מחדש ולא מצליחה להשתחרר מזה. קשה לי לחשוב על זה שאני האמא שלה שצריכה לשמור עליה כמעט שלא עמדתי במשימה הזו. אני יודעת שבשביל הילדה אני חייבת לקחת אותה שוב לבריכה כדי שלא תהייה לה טראומה אבל אני לא מעיזה.
