כמו סוכריה I

[Mont Blanc]

כמו סוכריה I

מזמן לא נתתי מעצמי לחברים פה, אז התייצבתי היום, להרים דגל. ראיתי מספר תלונות, על פורום שירה, הזקפות לאן? האם בדרכנו לחרמנות, שקענו בפלצנות? סיפור קצר. טוווווטוווווווו... טטווווווווטטווווווווווו.... טוו טטוו טטוווו.... אלה הם החצוצרות שהייתי רוצה לשמוע במהלך ההכרזה הבא שלי: חזרת לעיר הגדולה. כן כן, חברים, חזרתי לעיר. אני מתעורר, וכל חושי איתי, מהריחות, מהפרצופים, מהאנשים, מהנשים. חזרתי לעיר, וכל הגוף נמתח, חזרתי לעיר, רגוע ומפותח. דירה חדשה (מקסימה), קומה גבוהה, ריצוף קרמיקה משגע, מרפסת, עם נוף, ואפילו קצה של ים מציץ מהפינה. לבד, לבד. בלי שותפים, בלי חברה, מוקף אנשים, המונים וזו פעם ראשונה מזה הרבה מאד זמן שאני לבד. מתחדד לי לאיטי, מתרגל את התרגיל, מתכונן לבאות, עד כאן – כמובן, הכל מלא השראה ותקוות ברוכות לעתיד. אבל... החום הפנימי שלי עולה, הוא נותן סנפלינג אולימפי על פני חוט השדרה שלי, הוא רץ, ושובר שיאים. או אם להגיד גלויות, כבר שלושה שבועות לא שכבתי עם אישה, אפילו לא גבר (לא ההעדפה שלי אבל רק להבהיר את המצב), אפילו עם עצמי כמעט לא היה לי זמן להתפנק, אני לוהט, רותח, אם לא אתן מעצמי עכשיו! אני נובח. התנור שבין הרגליים מעלה עשן, אני מלא במטען גנטי, מוכן לערבוב מוחלט, זרע, זיעה, דם ואם צריך אפילו דמעות. אני מוכן. הולך לי בשדרה, ובריזה נעימה שיוצאת מהשמש, כשזו נושקת לים, מלטפת את עורפי, האור הכתום צובע את העיר ברוך נוסטלגי, בזחיחות קסומה. הליכה מוכרת. מרחוק מאד, הליכה מוכרת, מוכרת מדי, אני נותן לעצמי וויש, ומחזיר מציאותה למקומה. אין סיכוי שזו היא, לא התראינו כבר שנתיים, וגם פעם אחרונה זה לא נגמר בטוב בכלל, ..."טוב די, תני ברקס, תלחצצצייי, אז מה אם אני לא רוצה להיות איתתךךךך, את מטורפת, תעצרי אמרתי לך, טוב לא אכפת לי – אני לא מאמין שתעשי את זה,.......... תעצררררייי. לאאאאאאאא"... נכנסו בגדר הפרדה, אני יודע, היא נשמעת גם לי, טיפוס די קיצוני. לא יכול להיות שזו היא. 30 מטר... אנחנו מסתכלים אחד על השני, זה עוד טווח של טעות... 20 מטר... היא מסיטה מבט, תברח... אני לוחש לעצמי, תברח... 10 מטר, עין בעין, ומכת חשמל מכה את השדרה. 5 מטר, היא כבר נעצרת. עומדת. מסתכלת. קפואה. מטר, ביני לבינה, לא התראינו שנתיים, היא ה-אקסית שלי, ה- ב-"ה" מודגשת, היינו ביחד שבועיים, וזה הכל, יש בנינו גז דליק, יש ניצוצות, יש טירוף, אנחנו הרס הדדי ידוע. אנחנו – ביחד, יותר מסוכנים מפיגוע. היא ואני. "אתה עדיין יפה" היא אומרת ושותקת. באה להגיד משהו, נעצרת, ושוב מתחילה: "אני אוהבת אותך", היא נוטה לדרמה, אני יודע, זה מסוכן, עכשיו! תמשוך את הלולאה שלמעלה, זה הזמן להפליט, לפני שפגענו בקרקע. "התגעגעתי", אני מרגיש את פעימות הלב באגן, ואת הדם דוהר בוורידים.

 

[Mont Blanc]

כמו סוכריה II

"אני גר פה ליד, איפה את? תגידי, מלא זמן לא נפגשנו, רוצה.... לעלות לקפה, ואיזה קטנה?" אני בהחלט לא מתחשב בסדר הנכון של היקום, אני מושך פה רגע מתוך פס זמן, ומחבר אותו לרגע הבא. היא מכירה אותי ולא ממש מפריע לה, ההרגל הזה שלי לקדם את העניינים כמו שומאכר בהקפה מספר שמונים. "קטנה?..., אתה אומר?", "דווקא מתאים לי, בוא!" היא תופסת אותי בזרוע ומתחילה ללכת, אני עוצר במקום ומסתכל עליה, עם האור הכתום הזה, העיניים הירוקות, שמוצתות, החזה הקטן, בלי חזייה, הפטמות שדוקרות את הבד, הקרחת שלה. "אין בעיה – רק ש... זה בכיוון השני", אני הופך צד ואנחנו פוסעים, משולבי ידיים, המומים. שתיקה במעלית, קרובים מדי, נושמים מדי, אני מתקרב אליה, לא נוגע, רק עומד קרוב ממש, מתסכל אל תוכה. היא לא השתנתה, אולי קצת, אולי העיניים מעט יותר רכות, קצת פחות יוקדות, קצת פחות שורפות. "וואו, איזה דירה מדהימה, זה אתה, כל כך אתה..." אני מסתובב אליה ומחייך, "מה את שותה?", ומסתובב שוב ומתרחק אל המטבח, "אתה יודע מה אני שותה" היא צועקת לי מהסלון, אני שומע אותה מתקרבת, "אבל תן לי להכין לך, כמו שאתה אוהב.." היא קורצת לי קריצה קטן, ונותנת לקצה הלשון להציץ מבין השפתיים, אני חולה על הפרצוף הזה שלה, היא יודעת. היא דוחפת אותי מהשיש "זוז!", "תן לי להיות אני, ולפנק אותך", כן אני נזכר למה נשרפתי כל כך מהר אחריה, היא ההענקה בהתגלמותה. היא התענוג המוחלט, היא – נותנת – הכל. ויותר מזה, אוהבת לקבל הכל. אני נשען אל המקרר, מסתכל עליה, נותן מבט לגלוש. מהראש, אל הצוואר, משתהה על הכתפיים, מחליק את מבטי, אל עמוד השדרה, אל התחת הקטן, ההדוק הזה, שעטוף בטרנינג ירוק, היא מסתובבת במפתיע, "אתה כבר שם הא..." היא נוגסת בכפית נגיסה קטנה, ומשפילה מבט, ומסתובבת חזרה למזוג מים רותחים מהקומקום. לא לפני שבתנועה כמעט לא נראית היא מפשילה מעט את המכנס, חושפת קצה חריץ, מסתורי ומפתה, בוטה. אני זז, במקום, מתלבט עם לזנק על השלל, או לחלל את ההיכל, אני מוריד הילוך, מושך הנדברייקס, אני אמשוך אותה עוד כמה דקות, היא תישפך לי לידיים. היא מניעה את התחת בתנועות קטנות, מצד, לצד, אני מסתובב והולך, היא מתעלמת. ON, אני אוהב את האור הירוק שנדלק במגבר... דיסק... דיסק... דיסק.... משהו לאירועים מיוחדים, משהו פסיכוטי, משהו אגרסיבי, חם לי... אני מוחה את המצח, Eat Static, תפילה שמאנית, בעיבוד לברייק-ביט קשוח, מתחיל לאט, רגוע, ומטפס, ומטפס, ונותן לאנדרנלין להתפוצץ, משחרר אמפיתמינים טבעיים, גולש לפסים אישיים. אני חוזר למטבח, הטרנינג הירוק זרוק ליד הכיור, היא נשענת בשתי ידיה על השיש, ברכיים נעולות, רגל שזופה מתוחה, תחת חשוף, גב ארוך, מכוסה גופיה, שפתיה מבריקות מאחור, מדממות ולא מחזור מדממות נוזלי אהבה. אני קרב אליה, היא לא פוצה מילה, מרכינה את ראשה קדימה, מבליטה את התחת, אני יודע מה היא רוצה, אני יודע!, היא רוצה עכשיו, ומהר, וחזק, היא רוצה אותי בפנים, בלי משחק, בלי חימומים, היא רוצה קודם כל לגמור, מדובר בבחורה מיוחדת, הגמירות החזקות שלה באות מאחור! עומד מאחוריה, לבוש, זקור, היא חצי ערומה, לא מסתכלת לכיווני, אני שולח יד עדינה, כמעט אבהית ומלטף את ראשה הקירח, היא נעה בהתאם ליד, מתמכרת לליטוף, מגרגרת בשקט, שלא תצא מריכוז. אני אוחז בראשה, בידי האחת, ומצמיד את ראשה אל השיש, היא לא מתנגדת, אני מצמיד אותה בכוח, ומביט מהצד, חיוך מרוח על שפתיה, היא חושבת שמיד אני אאבד את האלגנטיות שלי, ואקפוץ אל תוכה, אל תוך התחת שלה. אני מכאיב לה, היא מרקדת בעצבנות, תחת, ידי, אני מרפה, היא נשארת עם הראש צמוד לשיש, ומסתכלת אלי, הצידה, במבט מתחנן, "אל תעיזי להרים את הראש מהשיש", היא מיד מחזירה את מבטה, אני יודע מה היא אוהבת בדיוק. היא אוהבת מרות, לא שליטה, לא אדון, פשוט מרות, היא אוהבת שאומרים לה מה לעשות, אוהבת להיות צייתנית. המטבח שלי מלא בריח שלה, אני משתכר ממנו. אני טועם את האוויר. מתרחק ממנה מעט, ומוריד את הבגדים, הזין שלי, מחייך אלי ברגע שהורדתי את המכנס, הוא נקי משער, מגולח לחלוטין, והוא קשה, כמו פלדה. פלדה חמה ואדומה. היא לא זזה ממקומה, רק התחת שלה מדי פעם נלחץ החוצה, כמו מבקש את תשומת לבי, ..."אוף כבר", היא מסננת בפה סגור, "תיכנס אלי, אני מתחננת", אני קרב אליה מאחור, יורד על ברכי, ומטמין את ראשי ישר אל הכוס שלה, אני נושם אותה – הכי עמוק שאפשר, סופג אנרגיה נשית ישר לריאות.

 

[Mont Blanc]

כמו סוכריה III

ובשתי ידי, אני מפריד, נותן לחור הקטן והקסום במה, אני מביט על רקטום שלה, מה שנקרא – עין בעין. ושולח לשון ארוכה, לליקוק, לנשיקה, בו ברגע שהלשון שלי נוגעת בה, היא כמעט ונושרת, כמעט ונופלת לרצפה, אני מחזיק אותה חזק, ומלטף בלשוני את התחת שלה, את הלחיים, וחוזר אל החור, נוגע, לא נוגע, פוגע, וחודר מעט פנימה, היא שולחת את ידיה, ומפרידה בכוח את שני העכוזים, פוערת עצמה אלי, מציעה את עצמה, בהכנעה מלאה, "קח, קח אותי, אל תרחם, תיכנס אלי כבר", אני שותק, ובזמן שראשי קבור באחוריה, ולשוני עמוק התוך הרקטום שלה, אני שולח שתי ידיים אל הבטן שלה, שילטפו שיטיילו, שיגלו לי את גופה, ואת הבטן התחתונה, ואת הירכיים השריריות כל כך, עד ששתי ידי, נחות על שפתיה, אני מפסק אותה, ומלטף אותה, נוגע, בלי הכנה, בכל חלק, בכל נקודה, אצבע אחת בתוכה, לשון אחת בתוכה, והאצבע הנותרת עושה בה שמות, היא רועדת, ורוקעת ברגליה כמו סוסה. אישה נשענת על כיור, וגבר קבור באחוריה. אני מלקק אותה, במעלה הגב, היא סומרת, ונצמדת אלי, נוזלית, ונוזלת, הרצפה מתחתינו מכוסה כבר טיפות של תאווה, ושביל של נוזלים על רגלה. אני מתיישר מאחוריה, ידי האחת בתוכה, והשנייה, מטפסת, מלטפת את פניה מאחור, נוגעת בלי בושה, מכניס את אצבעותיי אל תוך פיה, היא מוצצת, אצבע, שלי – כאילו היא הייתה זין של כושי, מוצצת אותה כמו מחכה שתשפוך בגרונה. אני מושך אותה אחורה, ידי שהייתה בפיה, עכשיו סביב הצוואר שלה, מושך אותה אלי, ובאותה התנועה, חודר אל התחת שלה. מכניס את כל הזין הקשה שלי, באיטיות ובתנועה אחידה אל תוך התחת שלה, היא נלחצת אלי בכל כוחה, וצעקה מוטרפת יוצאת מגרונה וקורעת את האוויר.אני חונק אותה ביד אחת, לא עד מוות, אלא רק שתרגיש קצת קשורה, וביד השנייה ממשיך להעביר בה גלים, כל הזין שלי בתוכה, מתרחק מעט על מנת להסתכל על המראה הקסום, הגבה ארוך, השברירי שלה, נגמר בשתי גבעות, זכויות העיצוב שמורות לחווה, ובאמצע גאה, נעוץ בתוכה, הזין שלי, אני רועד, המראה מדליק אותי יותר, אני מרגיש את האדם עוזב אותי, אני מרגיש את החיה. אנחנו זזים יחד כמו מכונה גרמנית, בתיאום מושלם, בקצב מעצים והולך, המטבח כולו כמו עולה באש, אני שקט, נושם, מזיין בכוח, מזיין בכל הכוח, היא צורחת, את השם שלי, את השם של אימא שלה, צורחת שהיא תזיין את כולם, שכולם יזיינו אותה, צורחת שהנה לידה בשיחת חולין - אלוהים, צורחת עלי, "שלא תעיז לא לגמור בתוכי". היא זזה, מהר, ויותר מהר, התנועה שלה כבר מכפילה אותי, היא כבר לא שולטת בקצב, מהר יותר ומהר יותר, אין כמו להרגיש אישה בדרך לשיאה, ואני, ברגעים כאלה אני חושב שאני אוהב אותה. היא דופקת על השיש, שוברת כוס בתנועה אקראית של היד, ונצמדת אלי כל כך חזק, היא רועדת, מתכווצת ונרפית, ואז רגע של שקט, היא עוצרת, שולחת יד' לאחור אל בטני, מעט מעט, מרחיקה אותי, מוציאה את הזין שלי, כמעט עד הקצה מתוכה, ואז באבחה אחת משפדת עצמה עלי, ובסדרה של תנועות מסיביות עוד... ועוד... ועוד... היא גומרת בין רגלי, כמעט ונופלת לרצפה, ואני עוצר, מחזיק אותה, נותן לה לנשום, נותן לצבע בעין לחזור למקומו, מאזן אותה, מחבק אותה, ויוצא במכה, "...בן זונה אחד.. הבטחת ש...", אני מסובב אותה אלי, מצמיד את קצה הזין שלי אל הדגדגן שלה, ובשתי תנועות עם היד, אני גומר, על הדגדגן שלה, מטווח אפס, זרע שנצבר כב רשלוש שבועת ,אני מציף את הכוס שלה בי – הנוזלי – הרותח. שופך אליה, עוד ועוד, מכסה את ערוותה בזרע. אנחנו נשענים על ארונות הכיור במטבח, חבוקים, מתלטפים, מתנשקים. היא רכה ועדינה, מרפרפת כמו פרפר . גם אני רך ועדין, ואוהב ומגונן, היא רוכנת אלי, לוקחת את הזין שלי, רך אל תוך פיה ומצצת אותו כמו סוכריה....

 

[niki love]

נפלא

הייתי חייבת פשוט להכנס. להגיד תודה, פשוט נפלא.

 

[Lateralus 666]

כנ"ל

פשוט נהדר.

 

[אVישג השוNמית]

אופפפפפפפפ חםםם לייייייי

 

[ד ו ל פ י ן 11]

תמיד היית גדול

אבל הפעם... מרגישים את השלושה שבועות!!!

 

[מודה ועוזבת]

נראה,נקרא,נשמע,נקשיב,

הכל יש בה בכתיבה שלו. כ"כ אתה. ואתה...

 

[Pcslider]

פשוט מדהים

לא עמד לי ככה כבר... שעתיים! אבל בכל זאת, באמת סיפור מצויין! ואיכות הכתיבה גם כן! בראבו!~

 

[bugbuster]

הגיע הזמן, שנראה לך!

 

[Mont Blanc]

הכי כיף לי לכתוב כאן

אני חייב להודות. הכי כיף לקרוא את התגובות. תודה. וסליחה על ההפרעה.

 

[מודה ועוזבת]

יופי.עכשיו תביא ת'חברים שלך...

 

[Mont Blanc]

אני לא בטוח...

... שאת מוכנה לפגוש את החברים שלי, לא כולם מנומסים כמוני.