כמו משה על הר נבו...

[maayan15]

לחלום...

בלי לחלום אין תקווה, בלי תקווה אין מחר, בלי מחר... אני מעדיפה לחלום ולהיתאכזב כי אחרת החיים פשוט ריקים...וכי אני יודעת שבסופו של דבר, לפחות חלום אחד חייב להיתגשם...אחרת- מה הטעם לחיות?

 

[suki da yo]

אם היית מעמיד בפניי את האפשרות

לא להרגיש כלום מול האפשרות שהחבר שלי יפסיק לאהוב אותי ואני אשבר... הבחירה שלי לא היתה קשה....

 

[אוֹרן]

לחלום...

חלום הוא דמיון בעצם. אכזבה היא במציאות. כל המטרה בלחלום (לדעתי לפחות), זה לברוח מהמציאות לדבר טוב יותר, שלא בטוח שאכן יתממש, אבל באותו רגע זה עושה טוב לחשוב עליו. ברגע שלא מפתחים ציפיות גדולות מדי שהחלום אכן יתגשם, האכזבה היא מאוד קטנה, כי יש הבנה שזה לא דבר שיקרה במציאות. גם אם יש אכזבה, לחלום אפשר תמיד. אני חושב בעצם שחלומות זה הדבר שמשאיר אותנו בחיים גם כשרע לנו, כי יש איזו תחושה שיש בעולם דברים טובים יותר בשבילנו, וגם אם הם רחוקים, אפשר לחלום אותם בכל מקום. זה מה שמשאיר אנשים אופטימיים, ולא חשוב כמה אכזבות יהיו להם, הם תמיד יוכלו לחלום את החלום הכי טוב ולהתעודד (גם אם זה רק לכמה רגעים).

 

[shellyland]

כמו משה על הר נבו...

ברשותכם, אני פותחת שירשור "מה יותר עדיף" חדש, אם כי מדכא במקצת (הזהרתי אתכם...) מה יותר עדיף: לגעת בחלום, לראות אותו, לדעת שהוא קיים אבל לא להיות מסוגלים להגיע אליו או - לא לחלום בכלל?

 

[אושר מ]

בוודאי שלחלום

אה, צריך גם תוכן?!

 

[shellyland]

גם אם סופך להתאכזב?

 

[אושר מ]

כן

ואני מפנה אותך לחתימתי

 

[אקווה]

כמובן ש

לחלום, גם אם סופך להתאכזב. כשחולמים יש מטרה לנגד העיניים, יש שאיפות, יש כיוון ללכת אליו, ולכן יש עשייה. כשלא חולמים, גם אין מטרה, וכשאין מטרה זה, לדעתי, הדבר הכי מדכא בעולם. אתה מרגיש שאין לך בשביל מה לחיות, שאין לך איזו שאיפה להגשים, או לפחות לנסות להגשים. אני יודעת שזה המצב שלי כרגע. אין לי איזה אידיאל לחלום עליו, ואני מרגישה "תקועה" בחיים שלי. חסרת תועלת, שום דבר לא זז. כדי להתקדם ולהרגיש שעושים משהו באמת חשוב ולא סתם יושבים באיזה בית קפה ומקטרים על החיים הקשים האלה, צריך שיהיו מטרות, צריך שיהיו חלומות. וגם אם נופלים - אחר כך קמים וממשיכים אל החלום הבא. עד שמשיגים אחד...

 

[shellyland]

ומה אם כל העשייה הזאת היתה לשוא?

 

[אקווה]

אז לפחות עשית...

כמיטב יכולתך ולפחות רצית בכל מאודך... לפחות חיית...

 

[leeloo]

../images/Emo45.gif

אם אתה לא מסתכן לא חולם לא מפנטז לא מדמיין לא מקווה לא מצפה אז בשביל מה אתה חי?

 

[shellyland]

ואם אני כן, אבל מתאכזבת

אז בשביל מה אני חיה? בשביל האכזבות?

 

[מירב ד]

את חייה בשביל לחלום...

ולנסות להגשים חלומות.... אבל לא תמיד זה הולך... וזה לא אומר שצריך להפסיק לחלום... מירב

 

[The Charmd One]

אממ לדעתי

צריך שיהיה חלום..אי אפשר בלי לחלום..אבל כל עוד הוא רק בגדר חלום- לא בטוח אם נצליח להגשים אוות או לא, אפשר להמשיך לחלחום..אם אתם מבינים..כאילו את ההתמודדות עם המציאות...במידה והיא קשה...כאילו תמיד יש את החלום הזה לברוח אליו..אם ניסינו וזה לא הצליח זה מאכזב..אבל חייבם לנסות

ואם הגשמת חלום אחד- תמיד יש אחד אחר

 

[nutmeg]

כמה מלים על אכזבה

עם כל הקושי, אכזבה היא רק אחת מיני רגשות רבות. ואנשים יעשו הרבה כדי לא להרגיש אכזבה - אפילו יסכימו אולי לא לחלום... אבל! הבעייה היא שהרגשות האנושים מגיעים בעיסקת חבילה. אם "מרגישים" - מרגישים גם את הטוב וגם את הרע, גם את הממשי וגם את ההחמצה. ואם לא מרגישים ונמצאים בכהות חושים אמנם לא מרגישים אכזבות וכאבים אבל גם לא מרגישים אהבות ופירפורים. אז אם שואלים אותי - אני מעדיפה להרגיש. מעדיפה להסתכן בלהפגע ולהתאכזב ולו רק כדי לא להיות זומבי לא כואב ובל גם לא אוהב.

 

[אפי היקרה]

אכזבה היא משהו שאפשר לשלוט עליו

לדעתי, אם לא מפתחים ציפיות גבוהות מדיי ומשתדלים להשאר ריאליסטיים. ברור שלא תמיד אפשר, והרגשות אכן משתלטים על ההגיון - אז מה? אז טעינו, אז הוטעינו, טועים - קורה. האכזבה הכי גדולה והכי חשובה היא מעצמך - היות ועל אנשים אחרים אין לך שליטה, ועל עצמך רצוי שתהיה. להיות מאוכזב מעצמך זה הבלתי נסבל מבחינתי, ולכן אני מאוד משתדלת להיות כמה שיותר כנה עם עצמי, לא לתחמן את עצמי ולא לטאטא דברים מתחת למיטה (היות וכבר אין שם מקום). לגבי חלומות? לא בטוחה שיש לי כאלה. אולי היו תכניות פעם, בעבר. לחלקן הגעתי, לחלקן עוד לא, ויש כאלה שעם הזמן נהפכו ויהפכו למטרות משנה - שאולי לעולם גם לא אגיע אליהם. לחשובות ביותר אני סבורה שהגעתי. כל השאר, בין אם יישארו בגדר חלום או תכנית לא ממומשת - כבודם במקומם מונח. כל עוד אני נהנית מהתכנון, מהביצוע, התוצאה הסופית באמת שלא מטרידה אותי. התהליך הוא מה שחשוב - לפחות מבחינתי. אם למדתי משהו תוך כדי, אם החכמתי, למדתי לקח או התעשרתי - הרווח כולו שלי. לא ככה?

 

[nutmeg]

ממה שידוע לי

אין אפשרות לשלוט ברגשות. הרגשות "מגיעים" כתגובה שלנו לדברים הנוגעים אלינו (אךך האגו האגו!!) הדבר היחידי שיש לנו איזו שליטה שם זו ההתנהגות שלנו - כלומר מה החלטנו לעשות עם הרגשות הללו. אפשר לתכנן עד השמים ולא לטפח ציפיות אבל אי אפשר למנוע מאכזבות להתגנב אל ליבנו פה ושם.

 

[suki da yo]

כשלא הייתי מאוהבת מעולם

חשבתי שעדיף לאהוב ושישברו לך את הלב מאשר לא להרגיש כלום. אני עכשיו מאוהבת, ואני מודיעה באופן רשמי שעדיף לא להרגיש כלום מאשר שישברו לך את הלב. וזה בערך מה שיש לי להגיד על זה