כמותי

[תופס עוגב]

כמותי

האמת היא שהשיר הזה מטריד את מנוחתי כבר אי אלו שנים. חזור והטרד. אני שוכח ושב ונזכר ונטרד. יחד עם זאת, זכרוני לא נמנה על אחד המאפיינים הבולטים שלי, כך שאם כבר שאלתי פה פעם מזמן ואם כך - אתכם הסליחה. השיר האמור הוא "אין לי" של נתן זך (מתוך "צפונית מזרחית" הקיבוץ המאוחד. עמ' 81) למיטב הבנתי המגבלת, 'כמותי' מנוקד באופן זהה אם במשמעות 'כמוני' ואם במשמעות 'כמו המוות שלי'. מה אתם אומרים? אֵין לִי בִּטָּחוֹן מִלְּבַד הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה הֶעָלוּם וְכָל מַה שֶּׁקַּיָּם בְּעֵינַי קַיָּם כְּמוֹתִי בִּצְרוֹר עֲנָנִים שֶׁבְּכָאן אוֹ בְּאַרְצִי הָרְחוֹקָה. הַגִּידִי לִי אֵפוֹא אֶת לִבֵּךְ וַאֲחַלֵּק אֶת לִבִּי הַזְּמַנִּי אִתָּךְ. אֲנִי מַקְשִׁיב לִדְבָרַיִךְ וְרוֹשֵׁם לְפָנַי לוֹמַר לָךְ כַּמָּה דְבָרִים מַרְגִּיעִים.

 

[אלעד2]

התפרצת לדלת פתוחה

עוד בשנת 72 כתב על כך דוקטורט מבריק דוקטורנט צעיר ומבטיח, מי שהיה לימים פרופ קורצשטרוים הגדול. לאורך 200 עמ' הוא מגולל מסכת הוכחות בעניין. נדמה לי שהוא לא הגיע למסקנה חד משמעית, מה שמותיר את התעלומה בלתי פתורה ומותיר נושא לעוד כמה דוקטורנטים. זך אגב, הודה בראיון חושפני כי אינו זוכר למה התכוון.

 

[תופס עוגב]

טוב, לא חשבתי שהתפרצתי, אבל שיהיה

 

[מוגג]

לא יודע מה זה מגבלת

אבל לדעתי, המילה "כמות/י/ו/ך" מקורה בפירושגוי לפסוקים המקראיים ולכן הזהות המילולית. כח וַיֹּאמֶר, מֹשֶׁה, בְּזֹאת תֵּדְעוּן, כִּי-יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה: כִּי-לֹא, מִלִּבִּי. כט אִם-כְּמוֹת כָּל-הָאָדָם, יְמֻתוּן אֵלֶּה, וּפְקֻדַּת כָּל-הָאָדָם, יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם--לֹא יְהוָה, שְׁלָחָנִי. ל וְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה, וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים, שְׁאֹלָה--וִידַעְתֶּם, כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת-יְהוָה. = יח אָמַרְתִּי אֲנִי, בְּלִבִּי--עַל-דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם, לְבָרָם הָאֱלֹהִים; וְלִרְאוֹת, שְׁהֶם-בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם. יט כִּי מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם--כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל; וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל. =-=-=

 

[מוגג]

וכמובן טעיתי

כי בלשון חכמים משתמשים הרבה ב"כמותו" במובן של "כמוהו". אולי בהשפעת הארמית. כוותיה. "שלוחו של אדם כמותו".

 

[nutmeg]

רציתי לשאול

מדוע חייבים ליישב מילים בשימוש דו משמעי לכאן או לכאן כאילו אי אפשר היה לו למשורר להתכוון ש"גם וגם". כלומר, גם כמותי-כמו שאני וגם כמותי-כמוות שלי. גם וגם שכזה הרי רק מחזק את כל מה שקיים בעיניו במוות כמו גם בחיים... לא? בינינו - אני חושבת שהתפלק לו. nutmeg >> אוהבת את זך כמותי.

 

[מוגג]

לדעתי זו הכוונה

שניתן להבין את המילה בשני אופנים ולכן זה יפה. אבל נראה לי כי לא הבנתי את שאלתו של תופס. ועכשיו הבנתי עוד משהו אבל זה כל כך מביך, שלא אזכיר זאת.

 

[shellyland]

הניקוד

הוא אחד החסרונות הבולטים של השירה, כי הוא מכריח אותנו להבים מילה באופן חדמשמעי, ואילו הכותב, כשכותב, לא מנדק בדרך כלל ולכן יש להניח כי התכוון לשני המובנים של המילה והעורך בחר לו אחד מהם. במקרה של נתן זך, עד לשאלה של יובל אני ראיתי את זה כשתי האפשרויות. ועודני.

 

[תופס עוגב]

כן ולא.

למוסקט - אני לא חושב שחייבת להיות "דרך אחת" להבין. אני בהחלט נהנה מהקסם של כפל המשמעות ובכל זאת תהיתי אם יש למישהו מלומד ממני תשובה יותר טובה משלי (התשובה שלי - זה אולי כך ואולי כך, ואולי גם כך בכל אופן - זך). למוגג - ספר ספר - עכשיו אני סקרן

ולשלי - מבחינת הניקוד - שתי המשמעויות מנוקדות באופן זהה, כך שלא היתה כאן התערבות של העורך. בכל אופן, חוששני שנאלץ לא להסכים. כמו שגנגי העירה כאן פעם - שירה לא מנוקדת - זה לא זה. ברוב המקרים אני מרויח מהעובדה שהשירה מנוקדת. אולי יש לפעמים שתי אפשרויות ניקוד שונות שיתרמו לשיר, אך במקרים כאלה לרוב תהינה עוד 3-5 אחרות שרק יפריעו. כשאני כותב אני יודע בדיוק מה אני כותה ולמה אני מתכוון. לפני שהגשתי כתב יד להוצאה, ישבתי שעות כדי לנקד נכון את כל המילים טעונות הניקוד כדי שאפשר יהיה לרדת לעומקו של השיר. אפשרויות הניקוד האחרות, שלא מופיעות בסופו של דבר, לא נעלמות, הן נשארות ברובד האסוציאטיבי של הקורא. [בדיוק כמו "כחול" (אצל פגיס, עם אסוציאציה של כחול אשר על שפת הים) או 'לחוץ' , במשמעות: אל החוץ, עם קונוטציה של לחץ.] יחד עם זה, כדי להשאיר את השיר יותר 'בר הבנה' (ואחרי הכל - זו המטרה - קומוניקציה עם הקורא), הניקוד הוא אמצעי חשוב.

 

[nutmeg]

הקפה עוד לא השפיע

ומה שבא לי להגיד הוא... "דע זעלבע זך"