כמוהו

[שקמה_]

כמוהו

הוא רמס אותי הוא המית את נפשי עיניו היו מזוגגות כשביקשתי מגן הוא נתן לי את הגב כשביקשתי כתף והייתי לבד הוא הכניס אותי לעולם של בדידות והן נטשו אחת אחת החברות הטובות והייתי לבד חיפשתי מפלט את חברתם של הבריות חיפשתי חיוך מילה טובה וכבוד והם היו כאן כבר לא הייתי לבד לא ידעתי שגם אתה תרמוס לא ידעתי שגם אתה תרדוף לא ידעתי שגם אתה אותי תחשוף לא ידעתי שגם אתה תמעך את מעט החיות והצבע שעוד נותר כמוהו בגללו ברחתי לכאן בגללך בורחת מכאן המקום היחיד בו יכלתי להיות המקום היחיד בו יכלתי לחיות כמוהו עיקש ועיקבי להחזיר אותי לעולם הדממה יכלת לנטוע בי רגש אך נטעת בי איום ופחד כמוהו אין בי הכח למלחמת ההשרדות אין בי הכח להתמודדות נפשי עייפה ממלחמות אל תהיה רק אל תהיה כמוהו

 

[ארבל מהכרמל]

תעתועי אהבה

עם שנויים מהמקור......... חשבתי שניצלתי,שהעסק נגמר ששילמתי על הכל וביוקר ועכשיו היא חוזרת ושואלת `מה נשמע?` ואני שוב מרגיש נמס כמו תינוק. אני אוהב אותה ,היא שלי לתמיד אבל היא,מי יודע של מי היא? אחייך כל עת שתאמר ליאת מה שתגיד אך כשתלך שוב יחנקו הדמעות את גרוני. היא אמרה שהכל אפשרי ומבטיחה את מה שצריך לשנות,לתקן אם רק אגיד לה כן שוב תכבה את האור שוב תברח ולא תשוב. ובוקר אחד שוב אקום עייף מדמעות וסליחה ואז וודאי אשמיע כל מה ששתקתי עד היום ואומר-`לא אוהב אותך יותר` ואז תגידי`אתה לא מבין` תבקשי הזדמנות אחרונה תשבעי שתמיד תאהבי שאת לא יכולה בלעדי. ואני.....אשמע בקולך.. ושוב אבכה בגללך או שכן או שלא.

 

[צהלה]

היותך אחרת..

מודעת להיותך כל כך שונה ממני וכל כך דומה- בזוית עין שערותיך במחול פראי- מרחפת ממקום למקום אלו רק רגעים שעוברים- ממני אליך... כמו עובר מקופל - התקפלת ונטשת, לא נותר מה לומר- רק הזיות ממלאות חללים חללים.. משתכשכת בבוץ של עצמי- שנים על שנים חלקים שלמים מתים ורוויה אין... איך רואים תקווה והעיניים כבויות.. פקוחות לרווחה אני אישה מזן נדיר ואת בתי- קשת לב ועורף, רוצה הייתי להשיבך לרחמי - ולהתחיל הכל מהתחלה.... מוקדש לבת שנטשה...

 

[שי33]

ואללה,

שקמי את עצמך, אפילו הבת שלי יודעת לספור יותר משניים... מחבק אותך שקמה חזק...באהבה. שי.

 

[ארבל מהכרמל]

אטומה מאונס !!!

הגעת לכאן שליבי פגוע ללא סימן שליבך נגוע. אוששת אותי במילים יפות ואני חיפשתי אותך לאהוב. כל שיריי בפורום,אהבה צרופה, לך הוקדשו במתנה ,כמושא. אהבה נולדה,אהבה התפתחה וכאן בדיוק נהיית מוזרה. ידעת להביע בשיר רק מכאוב, משיריי התעלמת בלי נקוף. פיזרתי אהבתי במילים ומעשים ואת נותרת שקועה בצרותייך בלי פיוטים. לו רק ידעתי מה עומקה של תהום שבליבך פעורה משנים אחור, גם אז לא יודע מה יכולתי יותר מאשר את אהבתי לפזר. רק חוסני הנפשי ואישיותי החזקה ניראו לך כמביאי השררה ודימית ככמוהו הנני, אף שרק בשורה הבאתי. טעות נעשתה וכויאטואליות הלכה לא היה מקום עוד לאהבה לשרוץ,להימרח ולהתפזר בדפי פורום,צ`ט ואינטרנט. אהבתנו הצעירה חייבה דממה ושלווה ולא להיות בעין הסערה טובעים בקלס הקינאה. מעאב הינך זועקת, אשם בי מחפשת, משווה אותי אליו ואינני דומה בכלל. מרכין ראשי בעת שיברך ומאחל רפואה שלמה לנפשך, רק היא תוכל להבהירך כמה טעית בהשוואתך.