יקירה, הכעס רק יעמיק את הפצע....
ברור לי שהתגובה הכי טבעית לזיעזוע שעברת היא כעס, הרצון להחזיר, להתנקם. זו דרכו של הקורבן הצודק, ויש לך את כל הסיבות לשנוא את העולם. הבעיה היא שזה בדיוק מה שגורם להעמקת הבור השחור - ככל שתזדהי עם הצדק והכעס שלך, ככה ילך ויעמיק בחור השחור בנשמה, והכל יראה חרא חרא חרא. השינוי יכול לבוא רק כאשר לחליטי שמיצית את עניין היותך קורבן, ואת משחררת, סולחת ליצור הנמוך והלא מפותח שעשה לך את זה. אפשר לשחרר את הכעס על מי שפגע בך - כשתראי את התודעה הנמוכה שהוא, ותביני שזה מתוך החושך שלו, ולמעשה, אין לזה קשר אליך. מה שהיה בעבר המח שלך ממשיך לשחזר, ומי ישלוט על המח שלך אם לא את? תנסי להבין שההזדהות עם היותך קורבן -זה סיפור שתיכנתת לתוך הזיכרון שלך, לתוך המודע שלך ומה שמעצים את זה בכל יום - זה שאת מאמינה בו, והוא מכלה אותך מבפנים. יום אחד אולי יגיע הרגע שבו תחליט שזהו, נמאס לך להיות הקורבן של המחשבות שלך. כי הוא עשה לך את זה פעם אחת, אבל את ממשיכה לעשות את זה לעצמך שוב ושוב.... ורק את תוכלי לעצור את האונס הזה. רק את יכולה להחליט שאת רוצה להיות עצמך, ולא קורבן של מישהו. זה כח שיש רק לך. מה שאני מנסה לתאר כאן - זה תהליך, שמצריך רצון ונחישות מצידך לצאת מזה, ופניה לקבלת תמיכה, לפני שיהיה מאוחר מדי. את יכולה לדבר איתי אם את מתחברת למסר. בבקשה, תנסי לחשוב על הדברים שכתבתי ולא להגיב מתוך יאוש. ותנשמי. עמוק ולאט. תיזכרי מי את, מי היית לפני שזה קרה לך....