מבחינתי ההשוואה בין האי הבריטי לתוצר הגרמני לא בהכרח נכונה
כי בסופו של דבר הקראוט איננו ז'אנר. זו סך הכל מילה שמאגדת כל כך הרבה קצוות מוסיקליים שבלתי אפשרי להשוות לפרוג בריטי בלבד.
OOF רחוקים מלהיות פרוג פר סה או פרוג בריטי 'קלאסי'. אני אוהב אלבומי פרוג לא מעטים מהאי הבריטי אבל אם אני צריך לבחור זה יהיה קראוט ללא ספק בייחוד בגלל הנופח הפסיכדלי שקיים אצל חלק נכבד ביותר מהקראוטים ה'פרוגיסטים' וגם בגלל נופח האקספרמינט והפרי-כיאוס.
אבל, לפעמים, גם שאני לוקח קראוט פרוגיסטי טהור ללא שום ניחוח פסיכדלי, נניח האלבום SOMMERABEND של NOVALIS זה נשמע לי כמו האלבום הכי טוב שג'נסיס שכחו להקליט.
היתרון של הבריטים, מן הסתם, טמון בליריקה האנגלית (בתנאי שזה לא חלליות וחדי קרן) שאת ההומור שלה אפשר להבין קצת יותר מהגרמני, כלומר פה לג'טרו יש יתרון ברור על כל יצור גרמני.
שאני מקשיב לאלבום כזה או אחר, אני מודע בד"כ לקונטקסט החוצני לאלבום אבל באופן אישי אני מתרכז הרבה יותר במוסיקה, ברצועות הבודדות ובאלבום כמכלול, ובאופן ישיר פחות חשובה לי ההשפעה הלאה או לפני.
סה"כ ההשפעה או האימפקט של להקות מסוימות או אלבומים ספציפיים עוזרת לי להבין איפה אני צריך לחפש את האלבום הבא שעשוי לענין אותי מאוד.
בסופו של דבר קיבלנו ים של אלבומים משובחים ביותר משני צדי הגבול וזה לא באמת כל כך משנה את מי נשווה למי. כי בעידן שבו יש אינסוף אינפורמציה מחורבנת גם לצפייה וגם לשמיעה, העיקר שיש לנו בשביל מה לפתוח את האזניים בבוקר.