כמה שיותר קשה לבד

[r e d head]

כמה שיותר קשה לבד

מוצאים יותר מהר משפט שעלה בשיחה עם ידיד לפני כמה ימים מה דעתכן

 

[קופצת למים]

אני יכולה להבין את זה

רק בדרך אחת:- כמה שיותר קשה לבד יותר מוכנים להתפשר. את חושבת שלזה הוא כיוון?

 

[r e d head]

בכוונה לא כתבתי את המילה

פשרה בהודעה שלי כדי לא לכוון ואתן ציינתם אותה מייד. אם אני זוכרת טוב הוא הביא דוגמא לאישה שקשה לה להסתדר לבד מבחינה כלכלית. והיא מוצאת מהר בן זוג. אני חושבת שזה לא רק פשרות, אלא צרכים ראשוניים. כמו סולם הצרכים של מסלאו מי שאין לו מה לאכול, דואג קודם לספק צרכים כלכליים ולא חושב על ריגושים אחרים ואתגרים שכליים.

 

[ניצת שושן]

אבוי לי

לשיפור מצב כלכלי מוצאים עוד עבודה לא בן זוג | ניצת שידעה ימים של עבודה מצאת החמה עד צאת הנשמה |

 

[מאדי 1]

להיפך...

כמה שיותר קשה לבד, מתפשרים יותר מהר. השאלה מה "מוצאים"? את המצוי או הרצוי? את אותו אחד נדיר שמשלים אותנו כמו כפפה ליד? כשהכפור חודר לעצמות זה לא משנה לנו אם נתעטף בשמיכה, מעיל, מגבת, או אמבט חם. אחר כך, כשנהייה קצת יותר חם, אז זה מתחיל להפריע לנו להסתובב עם אמבטיה כי היא מגושמת, והמגבת נראית מצחיק במקום בגדים, והמעיל מכסה רק למעלה והרגליים חשופות, והשמיכה עוטפת אותנו יפה כשאנחנו עומדים אבל כשמנסים ללכת דורכים עליה... פתאום זה לא זה. אני זוכרת דיון בעניין עבודה שהיה כאן, ואני זוכרת שאמרתי שבחירה מתוך לחץ אינה בחירה. זה מתאים גם כאן

 

[r e d head]

מעניין אם כל

מי שבעיננו נראה מהצד כמתפשר מודע בעצמו לכך שהוא בחר ב"פשרה" וזה מתוך תמימות או טיפשות לפעמים היתי מעדיפה לחשוב קצת פחות. קרה לי בעבר שהכרתי מישהו, שבגדול היה בסדר, אבל לא מספיק. באותו הזמן המחשבה להמשיך נראתה כפשרה. אחרי תקופה, בימים של עצב, הרגשה של בדידות, מחשבות על בליינדייט או הכרויות חדשות שגרמו לי בחילה חזקה בימים כאלה היתי חושבת, מה אם היה אפשר להחזיר את הגלגל, אולי היה אפשר שם לפתח משהו. אולי זאת לא היתה פשרה אבל ברגע האמת... יהיה פעם מושלם? באמת?

 

[מאדי 1]

המושלם...

המושלם בעיניי הוא זה שאיתו האהבה אינה תלויה בדבר. יש דחפים שונים שמניעים אותנו להיכנס לזוגיות. לפני פרק א' אף היו סיבות רבות יותר. יש את הלחץ החברתי. יש את השעון הביולוגי. יש מי שבורחות ממקום אחד (בית ההורים) למקום אחר (בית הבעל). ולדעתי גם לפרק ב' אפשר להיכנס מסיבות שונות. יש את העניין הכלכלי. יש את הצורך שלא להיות לבד. ועוד סיבות מכל וכל. ולפעמים נדמה לי שאהבה שאינה תלויה בדבר נמצאת רק במקום אחד... בסוף הדרך. רק אחרי שהבאנו ילדים לעולם, סידרנו לנו את פינת החמד שלנו, הסתדרנו כלכלית, הקפנו את עצמנו בחברים, ומילאנו את זמנו בעיסוקים שמעניינים אותנו ונותר לנו לבקש רק דבר אחד: לאהוב ולהיות נאהבים... אולי, רק אולי, נוכל לומר לעצמנו שכאן אין פשרות.

 

[ניצת שושן]

יש בזה - המון

מי שקשה לו לבד שלא יודע להיות לבד מיד מוצא האם הוא מתפשר? כנראה שלא כיוון שכך מתאים לו עבורנו זה אולי נראה פשרה עבורנו אולי זוגיות כזו היתה פשרה אבל לא עבורו... יודעת שבימים שקשה לי והקיטורים מתחילים לבצבץ מזכירה לעצמי את כל אותם אלו שהיו מוכנים לקטוף עבורי ירח וכוכבים בחורים נפלאים אבל לא בשבלי יודעת שחיים איתם היו פשרה עבורי . מושלם? אין ובכל זאת יודעת שהיחד עבורי צריך להיות טוב יותר מהלבד מלא יותר

 

[קופצת למים]

"...ובדמיוני לראות, תמיד, אהבתי

איך ביחד נזדקן..." כן. להזדקן ביחד. לדעת שיש כתף לשים עליה את הראש. רק מה... יש לנו עוד 20 שנה, לחלקנו גם יותר, עד שנצטרך לעשות את הפשרה בשביל הכתף. הפשרה שאני דברתי עליה היא רגשית, מנטלית. לא מדברת על מצוקה כלכלית. זה סעיף אחר בעיני. אבל הימים שאת הזכרת (עצב, בדידות...) יכולים לבלבל לפעמים, במיוחד כשכבר נמצאים בתוך קשר. האם לוותר או להיאחז במה שיש רק כי בחוץ קר. אמרו לנו את זה גם כשסגרנו פרק א' - לא רואה סיבה סיבה להתפשר עכשיו. ולא על מושלמות אני מדברת, אם כי זה מבורך, אלא על הרגשה שאת יכולה להגיד לעצמך שאת מרגישה ב'בית' עם הפרטנר. לכל משהו שהוא פחות מזה אפשר לחכות עוד איזה 10-20 שנה.

 

[ניצת שושן]

זה בדיוק העניין

להתפשר מנטלית וריגשית בשום פנים ואופן | ניצת שמוכנה להתפשר על הרבה דברים אחרים |

 

[ophra]

כמה שיותר נמאס מהלבד

עולה המוטיבציה לעשות משהו..... עכשיו תלוי מה עושים עם זה

הבחירה, כמו תמיד, היא שלנו אני מנסה לא להימשע יותר מדי דביקה וסכרינית אבל כשהבנתי שדי... באמת-של-החיים נמאס לי מהלבד התחלתי לעשות זה לא היה מיידי וכיף לחלוטין אבל זה גם לא היה גיהינום מתמשך ידעתי, באופן בלתי מוחשי לחלוטין מה אני רוצה ויצאתי לחפש את זה בלי לדעת בדיוק מה הוא ה"זה" שאני מחפשת.... בסוף (או אולי באמצע

) מצאתי עפ

(רק על עצמי לספר ידעתי)

 

[r e d head]

כבר כמה ימים

אני רוצה להגיד לך שאני מקנא בביטחון שלך להגיד "מצאתי" כי כשאני מוצאת, אני מתחילה לחשוב מתאים לא מתאים...

 

[ophra]

כבר כמה דקות

שאני חושבת איך להשיב לך על זה....

אם אני אכתוב: "כשזה זה ומתאים - אז יודעים" זה יישמע לא אמין ומתקתק ודביק אם אני אכתוב: "אל תחשבי - פשוט תהיי" זה יישמע פלצני ומנופח ואם אני אכתוב ואספר על מתי ואיך אמרתי "מצאתי" זה יהיה יותר בשבילי, ופחות בשבילך...

אבל כל אחת מהאופציות האלה היא נכונה כשלעצמה ההתרגשות הגדולה באמת היתה ברגע שאמרתי לעצמי "מצאתי" (אחרי הדייט השני, אם כבר מדברים על זה

) והתחושה הזו לא היתה מלווה בשום פחדים ולא באו אחריה שום "אבל" ו"מה יהיה הלאה" ו"למרות ש..." פשוט ככה. נקי. "מצאתי". עם חיוך גדול. היכולת הזאת להיות שמחה ומאושרת עם מה שיש לי בלי להצמיד לזה מחשבות "מקלקלות" היא יכולת שהגעתי אליה אחרי הרבה דם, יזע ודמעות ומעבר לכל השמחות האחרות - אני שמחה עליה, נטו. הסתובבתי עם חברה לחפש לה חדר שינה ניסיתי לברר מה בדיוק היא רוצה והיא לא הצליחה לענות לגמרי פרט לכמה מאפיינים שהיא נתנה היא אמרה: "כשאני אראה - אני אדע"

בסופו של דבר ככה היה גם במקרה שלי

עפ

 

[מאדי 1]

רק רציתי להגיד לך ש...

שמחה בשבילך

 

[r e d head]

גמני מאוד

ובשבילך עפרה מרימה

 

[dganit32]

ולך אדומת ראש..

השאלות והתהיות שלך והמחשבות.. באות ממקום עמוק..של החיים וזה לא רק השאלה..אלה גם מה שמסביבה..

 

[r e d head]

ולך דגנית

בהחלט.

 

[dganit32]

"כשאני אראה-אני אדע"

זה בדיוק זה..

 

[r e d head]

הנה אני עונה כאן בדיוק

פה הנקודה

לפני 14.5 שנים בערך. ראיתי וידעתי. זה לקח בדיוק שניה אחת בשניה שראיתי אותו באמצע הרחוב ידעתי שנתחתן. אז

 

[ophra]

אז.... ../images/Emo35.gif

התחתנת איתו וחיית איתו X שנים ביחד חלקן בוודאי טובות ונולדה לכם ילדה מקסימה ובניתם יחד חיים ובאמצע משהו השתבש...

זה עדיין לא אומר שלא צדקת אז. ובינינו רד - לא היית חותמת עכשיו על X שנים של כיף עם מישהו שברגע הראשון שראית אותו אמרת "זהו זה"

אני יודעת שאני כן. עפ