כמה שזה מרגיש טוב...

[אפלטונה]

כמה שזה מרגיש טוב...

זהו. מסכמת תקופה קשה. החלטנו להשאיר את הקטן עוד שנה בגן ולא להעלות אותו עם כל הקשיים לכיתה א'. היום הבאתי אותו לגן - אז הוא נראה פיזית קטן וזה הסתדר טוב, הוא הלך וסיפר לכולם שהוא בן 6 וממש התלהב מזה. הוא לא היה צריך אותי - ישר הלך לפינת המשחקים, מצא 2 ילדים וישב לשחק איתם. אחרי שתמיד הוא היה כזה קטן וחסר ביטחון - זה מרגיש כ"כ טוב שהוא שם. מודה שמשהו בלב עדיין צובט שהוא לא משיג את הרכבת בזמן - אבל לפחות יש אופציה שכזו - ושעכשיו נוכל באמת לפתח את הפוטנציאל המדהים שלו. יש לי ילד מקסים ומיוחד - הלוואי שלא יהיה לו קשה כ"כ עם כל הליקויי למידה/שפה שלו. אפלטונה

 

[05 מיכל]

למה לא משיג בזמן?

לאן את רצה? הרכבת הבאה תבוא עוד מעט, והוא יצעד לתוכה על שתי רגליים יציבות! אם זה יחזק את ביטחונו העצמי - זה נפלא. הוא יזדקק לו כדי להתמודד עם קשיים בעתיד. והבן שלך בהחלט צודק: אחד היתרונות הברורים של להשאיר ילד קטן עוד שנה, זו החוויה של להיות אחד הגדולים, שתישאר איתו הלאה. אל תהיי עצובה. גם כי באמת אין סיבה לרוץ קדימה אם הוא לא ממש מוכן, וגם מפני שהעצב שלך עוד עלול לחלחל גם אליו, וחבל. שתהיה לכם שנה נפלאה, של התקדמות והתחזקות!

 

[חיוך נצחי]

שיהנה ויצליח, על כל רכבת שעוברת

יש 10 רכבות שמצליחים לעלות עליהן ולהנות בהן. לאן רצים? להיות בין הבוגרים זה גם כיף. אין טעם לעלות לכיתה א' אם הילד אינו מוכן רגשית והקשיים מפריעים. לתת לו את הזמן זה רעיון מעולה. ולא לשכוח באמת כל הזמן- כמה הוא מיוחד ומקסים, שיהנה ויפרח בקצב שלו

 

[אפלטונה]

תודה בנות../images/Emo24.gif

זה נכון קוגנטיבית - אבל רגשית אני עוד צריכה מעט חיזוקים. תודה על המילים היפות והחמות. אפלטונה

 

[חיוך נצחי]

לא יודעת אם נסיון שלנו יעזור לחזקך,

אך בני הבכור לא הצטער מעולם על השנה הנוספת שהרויח בגן. יש לנו את כל החיים לעבוד וללמוד- מה רע בעוד שנת ילדות?..

 

[קיראנדיה]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[אפלטונה]

אולי לא רע

ואולי הנסיון של אחרים טוב כדי לקבל את החיזוק. אם כי אולי באיזה פעם יחמיץ לו בלב שהיו סיבות שהיה בגללן צריך להשאיר אותו שנה, אם כי אני יודעת שבשביל הבטחון שלו ומה שהוא ירויח - הפים הזו מתגמדת. תודה

 

[עדו בן צבי]

אסור שהחיים יידמו לרכבת.

בחיים יש דברים כל כך הרבה יותר חשובים מאשר 'להגיע מהר'. אחד מהם הוא 'להגיע עם חיוך'. גם הבן שלי ישאר השנה בקדם חובה ולא ''יעלה'' לגן חובה למרות שב''חומר של גן חובה'' הוא שולט. פה, באילינוי, מלמדים בגן חובה איך לספור ולזהות את הABC. לילד שלי אין שום בעיה עם זה. הצרה היא שכישורים הרבה יותר בסיסיים שלו דורשים עדיין טיפול. הילד נלחם באוטיזם וגני קדם החובה (יש לו שניים שונים) מאוד מפתחים לו את הכישורים התקשורתיים אז לאן אנחנו צריכים לרוץ? החיים דומים יותר לשירה במקהלה מאשר לנסיעה ברכבת. אין שום טעם לשיר הכי מהר ולהגיע ראשונים לפזמון. יש טעם בשירה נעימה.

 

[חיוך נצחי]

להגיע עם חיוך ולהנות מהדרך../images/Emo45.gif

 

[אפלטונה]

אהבתי - תודה../images/Emo9.gif

אבל אם אני יעיז להיות קונקרטית לרגע - אז בשיר שלנו אנחנו חוזרים פעמיים על אותו הפזמון - לא שרצינו לשיר מהר... - אבל הבנתי את האנלוגיה ואהבתי. תודה

 

[מלמלה]

הוא יוסיף לעצמו כל כך הרבה

קרונות של ביטחון עצמי להיות הכי בוגר = מנהיגות להיות הכי מבין = חכם כך שהרכבת תהיה אולי איטית אבל מלאה כל טוב ואני תקוה שהבגרות תקל עליו את התמודדות עם הקשיים שלו כל טוב לכם..... תכתבי לנו בסוף השנה כמה הרווחתם?

 

[אפלטונה]

מקסים מבטיחה לעדכן ../images/Emo24.gif

 

[zivadina]

לכל ילד יש רכבת מיוחדת

ודרך אגב, בסוף הצב השיג את הארנב, נכון? כך שהמהירות לא קובעת כלום. ככל שהמחקר החינוכי מתפתח, יודעים שצריך מאוד להגמיש את מדדי ההשוואה בין בני האדם, ואסור לנו להכניס אותם לדפוס אחד קבוע. זאת תהיה פגיעה ברבגוניות של הבריאה.

 

[מרמריסה]

../images/Emo7.gif כמה שזה נכון... עצוב שהגננת

הקודמת של הבן שלי לא הבינה את זה. חלק גדול מההחלטה להשאיר את הבן בגן חובה השנה נבע מהנזק הנפשי שהיא גרמה לו - מילד שמח ומקסים הוא הפך למטרה ללעג והתעללות של הילדים, מנודה חברתית ונמנע מיצירת קשרים, בעל דימוי עצמי בקרשים וחוסר רצון ללמידה...

אנחנו מקווים לחוויה מתקנת השנה, הן בזכות הגן והגננת החדשים והן בזכות העובדה שהילד כבר מטופל תרופתית.

אמן

אלוהים יודע שהילד הזה כבר סבל מספיק. רק ילד קטן, אבל כל כך הרבה פעמים גערו בו. זירזו אותו. כעסו עליו. גירשו אותו. הגננת קראה לו "חירש" כי הוא לא מקשיב. ילדים תפסו אותו הורידו לו מכנסיים ומילאו את התחתונים שלו בחול והגננת אומרת לו שילמד לעמוד על שלו. לא רצו לשחק איתו אז הוא מפריע וכולם כועסים. הוא לא הספיק כמו כולם אז נשאר בגן לעבוד בשעה שכולם יצאו לחצר. צחקו על התנועות שהוא עושה כשהוא מתלהב. צחקו על הדיבור האיטי שלו. לא רצו להתקרב אליו כי הוא חיטט באף והגגנת צועקת שנכון, זה מגעיל, לך לשטוף ידיים! למה אתה לא מקשיב???? תלמד לזכור מה שאומרים לך, ואז לא תישאר בט"ו בשבט בלי טנא, בביקור בביה"ס בלי מחברת!!!! וזה רק קצה הקרחון.

באמת, הרבה כאב בשביל ילד קטן, עם לב קטן, בן 6.

 

[zivadina]

תדעי לך שניתן לשנות דברים

הבן שלי סבל עד כתה ד' בגלל תכונות ADHDיות כאלו, וגם היה לו שם גנאי בכל בית הספר. אחרי שמצאנו לו את המינון הנכון ובית הספר נתן לו טיפול רגשי, היה שינוי גדול במעמדו החברתי באותו בית ספר, והוא הפך לנער אהוד מאוד. תשמחי שאתם בדרך הנכונה בגיל הרבה יותר מוקדם.

 

[אפלטונה]

צודקת לגבי הצב

וגם לגבי היופי שברבגוניות. תודה

 

[חיוכים 40]

אפלטונה יקרה

מתחברת לתחושות שלך כי בני שעלה השנה לכיתה א', נשאר שנה נוספת בגן,כאימו הרגשתי כאב ותסכול בהתחלה עד שראיתי מה עשתה לו השנה הנוספת הילד פשוט פרח והשנה הזו עשתה לו פלאים, שלא נדבר על זמן הנוסף שקיבלתי עבורו לבחון את הרטלין על מיגזריו ואת הקונצרטה שהחזירה לי ילד חדש. מאחלת לכם שתצליחו השנה ותנצלו את הזמן הזה לטיפול ולמשחק שיעמידו אותו במקום חזק יותר וטוב יותר עבורו כדי להתחיל כתה א' ממקום בטוח וחזק ולא ממקום נחות. המון המון בהצלחה

 

[אפלטונה]

תודה חיוכים

בהחלט מתכוונת לנצל את הזמן. אגב - אני קצת דוחפת אותו ללמוד קריאה - כי הוא מוכן לזה - וגם כדי לראות אולי יש ליקויי למידה שכדאי שנדע עליהם ליפני (יש לו בעיות בשיום ובזיכרון) - האם גם אתם "דחפתם" את עיניין הקריאה בשנה הזו?