"כמה שאת יפה!!!"

[אינה של יערה]

"כמה שאת יפה!!!"

מה דעתכם? האם צריך להגיד את המשפט הזה לילדות (ולילדים כמובן...) על בסיס קבוע? או שיש להתעלם באופן גורף מכל נושא ההופעה החיצונית? אני תופסת את עצמי אומרת ליערה אלף פעם ביום "יפה שלי". בעיני יש לה יופי מדהים (למרות שלדגמן פמפרס לא היו לוקחים אותה). להגיד לה כמה היא יפה (כי זה באמת מה שאני מרגישה)? לא להגיד לה כלום על מראה חיצוני אלא להתמקד במחמאות בסגנון "את כל-כך פקחית, ושובבה, ומתוקה, וסקרנית", וכו וכו? לא יעזור כלום, החברה שלנו ממוקדת על מראה חיצוני. אני רוצה שהיא תרגיש בטוחה בעצמה ובהופעתה, לא מהבחינה של לבישת כל המותגים הנכונים והתעסקות אובססיבית בהופעה אלא להיות שלמה עם מי שהיא. מה אומרים הורים לבנות? ולבנים?

 

[מיה אמאשל שירה ואיתי]

אני חושבת על זה הרבה

ולדעתי, אמירה כזו של אמא לבנה/בתה (אני אומרת לשני הילדים שלי "יפים שלי", ויש לי בת ובן) היא טבעית וספונטנית, וככזו אני לא מוצאת טעם "להחניק" אותה. כמובן שאני מחמיאה גם על תכונות אחרות, אבל לא נמנעת מלהביע התפעלות גם מיופיים. בדיוק אתמול היתה לי שיחה עם שירה בתי על הנושא, ואמרתי לה שבעיני כל אמא הילד שלה יפה. אני מנסה לא להכניס לזה אלמנט "תחרותי" כמו- את הכי יפה וכדו´.

 

[חנה של ליאור]

אני ממעטת לאמר לשיר שהיא יפה

למרות שלדעתי היא מדהימה, גם כדי לדגמן (נראה לי שהגיע הזמן לפנות לאיזה סוכנות דוגמנות

) אני חושבת שהיופי זה דבר חשוב שיעזור לה בחיים אבל אני מעדיפה שהיא תקבל ממני חיזוקים אחרים לגמרי. אני משתדלת להחמיא לה בלי לתת "ציון" לכן אני אומרת הרבה חמודה, מקסימה, נהדרת, מדהימה וכד´, תאורים שאני מרגישה שמעבירים את האהבה שלי אליה בלי לציין את תכונותיה ההולכות ומשתבחות. ברור שמידי פעם אני גם אומרת לה שהיא יפה או חכמה ואני לא רצה לשטוף את הפה אחרי זה אבל מיד כשיוצא לי מהפה "מי יפה של אמא?" אני חושבת לעצמי שבפעם הבאה אחפש משהו אחר...

 

[anat30g]

בטח והרבה

יש לי חברה שבלשון המעטה ובצורה אובייקטיבית אינה יפה... מגיל אפס הוריה פימפמו לה שהיא יפיפיה (אולי בתור ילדה היא היתה יפה, היום היא לא).... מאז ומתמיד יש לה ביטחון עצמי בשמים, היא בטוחה שהיא יפה (למרות שאובייקטיבית היא לא) והאמת שהיא מקרינה את זה, ככה שנמצאים איתה מרגישים שהיא יפה... ברגע של אמת באחת משיחות הנפש שלנו היא אמרה לי שבהיגיון היא יודעת שהיא לא יפיפיה, אבל ברגש שלה היא הכי יפה בעולם כי ככה ההורים שלה אמרו לה מאז שהיא זוכרת את עצמה וזה מה שחשוב, כי זה נשאר. אז אני אימצתי את הגישה של הוריה ואני אומרת לבת שלי שהיא הכי יפה בעולם, שהיא הכי מקסימה בעולם, שהיא הכי הכי בעולם... זה מחזק את הביטחון העצמי שלה, ואני רואה את זה שזה עושה שטוב לה עם עצמה.

 

[אינה של יערה]

איזה יופי

שבחורה מרגישה היא הכי בעולם - לא בהשוואה לדוגמניות האנורקטיות בפרסומות של "קסטרו" אלא פשוט מתוך שכנוע פנימי. ננסה את זה על הבת שלי ונדבר עוד 15-20 שנה, נראה אם זה יצליח.

 

[אפרתש]

יפה, אבל לא רק

אני קוראת לה יפיפיה שלי (שפאמפרס יתחננו שהיא תסכים לדגמן אותם !

), אבל גם חמודה שלי, ומצחיקה שלי, ומפונקת שלי, וחכמה שלי, וקופצנית שלי, ככה שאני מקווה שהיא מקבלת איזון. היא יפה, אבל לא רק, וגם אם יום אחד תפסיק להיות יפה - יש לה עוד המון דברים אחרים. ממה שכדאי להיזהר, זה מחמאות על דברים מאד ספציפים שעלולים להיגמר. למשל - "בלונדינית יפיפיה שלי". ראיתי ילדות שהבטחון שלהן ביופין היה תלוי בהיותן בלונדיניות ארוכות שיער, ואז בגיל עשר השיער כהה. ואם היה לי בן, הייתי משתדלת לאמר דברים דומים. כלומר - לא לאמר לילדה שהיא יפה ולילד שהוא חזק.

 

[מאיו]

אם את לא תגידי - מי יגיד??

אני בטוחה שככל שניטע בילדים שלנו ביטחון עצמי גבוה יותר כך הם יגיעו ל´עולם האמיתי´ יותר בטוחים בעצמם. הרי כעת הם נמצאים בתוך החממה - זה הזמן והמקום לומר להם כמה הם יפים / חזקים / חכמים / כשרוניים ועוד ועוד. ובאמת - אם האמא של הילד לא תאמר לו שהוא הכי בעולם, למה שהוא יחשוב שהוא כזה? מאי

 

[ציפי ג]

אני אומרת

ולכל אחד מבני.

 

[חנה גונן]

כמו כל אמירה צריך לקחת במידה....

אפשר ורצוי להגיד לילד שהוא נראה טוב בגדר מחמאה יותר מאשר סתם לזרוק יפה (אצלי זה הולך באני רואה שהיום באת לבוש בבגד שכולו אדום או ששמו לך סיכה בשיער שמתמקד בתשומת לב פרטנית ונותן הרגשה של יחס)רק בזמן האחרון פתאום התחלתי לשים לב לענין הזה אז אני משתדלת פחות להשתמש במילה יפה ויותר להגיד להם שאני אוהבת איתם מפני שהם חברים שלי וכיף להיות איתם(מה שהוא האמת לאמיתה)והתחלתי לשנן להם את המישפט אופי חשוב יותר מיופי יעני אם תתנהגו בצורה לא חברית אז מה שווה היופי תכלס. שלכם חנה גונן

 

[מיכל ותהילה]

ילדיי לעומתי

לימעולם כילדה לא אמרו שאני יפה. אינני יודעת, אוביקטיבית, מה הייתי, אני רק יודעת ששנים הרגשתי מכוערת ממש. כאישה בוגרת אני חושבת שאני די נאה, לפעמים נראית לי טוב במראה ולפעמים פחות. לפני כ-3 שנים אמא שלי פתאום אמרה לי שאני יפה. זו היתה הפתעה. היתה חוסכת לי שנים של דימוי נמוך אם היתה אומרת את זה 30 שנה קודם... לילדיאני אומרתכל מה שאני חושבת עליהם: גם יפים, גם נבונים, מצחיקים... נ.ב ציפי- הילדים שלך באמת יפים.

 

[ציפי ג]

מיכל, שמעתי מחברה טובה

את אותם דברים שאת מספרת. היא בחורה מוכשרת כמו שד, ויפה מאוד, ולטענתה מעולם לא קבלה התיחסות לא לשכלה ולא לחציוניותה. לעומת זאת לדברים שהוריה לא סבלו, כמו עודף דתיותה, היא קבלה הערות למכביר. אמא שלי, תמיד אמרה לנו הרבה דברים טובים, והרבה דברים רעים. תמיד ידעתי שאני נראית טוב, שהקב"ה חונן אותי במח, ושאני "ילדה טובה". עוד גם ידעתי, שאני בלגאניסטית, שאני חוצפנית (ולא קטנה, אם זכרוני לא מטעיני) ועוד. ניסיתי ללמוד מאמי לשבח בפרגון רב, ולעומת זאת להתגבר עליה, ולבקר באפוק רב. אני לא בטוחה שהצלחתי. ולדעתי את נראית עשר, והתינוקת שלך, היא מופת לילדות קטנות. העינים שלה פשוט שובות לב.

 

[מיכל ותהילה]

את בטוחה שזו לא אני?

הזכרת לי שאמא היקרה גם לא העריכה מעולם את יכולתי והשכלתי וזה שאני דתיה בכלל שבר אותה...

 

[vered4]

לדעתי צריך להזהר שזה לא יהיה מוגזם

לא צריך להתעלם מזה, אבל אלף פעם ביום זה קצת הרבה

כי יופי למרות שהוא פותח דלתות, וממש כף, לא מספיק. וכדאי, לדעתי, שלא תגיע למסקנה שזה שהיא יפה זה מספיק, והיא לא חייבת להתאמץ להיות דברים אחרים. אני לא מכירה את המצב אצלכם, אבל בהחלט עולה לי תמונה בראש של ילדות מהכיתה של הבת שלי שבטוחות שיש להן כתר על הראש, והן מכתיבות אפנה. ילדות שבאמת כל מה שחשוב להן זה המראה החיצוני. לעומת זאת, לילד שלי (שנתיים וארבעה חודשים) אני אומרת הרבה פעמים "איזה קסם אתה". ואין לי ספק שהוא בטוח שהוא משהו מיוחד.

 

[אינה של יערה]

אני האנטיתזה לאופנה ויופי

ולכן ככל הנראה זה מה שהבת שלי תראה בבית ואת זה היא תפנים (יש לי כבר חברה שהבטיחה ללמד אותה להתאפר). גם לילדה אני מתוך עיקרון לא קונה בגדים יקרים (יש בגדים ב-15 ש"ח שנראים מתוקים להפליא). לרוב, ילדות שעסוקות נון-סטופ באופנה פשוט מפנימות את מה שראו בבית. אהבתי את "איזה קסם אתה". ברשותך אני אאמץ את הביטוי

 

[לאה_מ]

אל תבני על זה...

גם אני לא ממש האשה האופנתית ביותר עלי אדמות, אני לא מתאפרת, קונה בגדים לעתים רחוקות למדי (ותודה לאמא שלי שציידה אותי עכשיו בהרבה בגדים אחרי שכבר התחלתי ללכת לעבודה בבלויי סחבות

), לא עושה פן... שירה, לעומת זאת, היא "ליידי קטנה". מאד אכפת לה מה היא לובשת (אני לא מתכוונת למותגים, אלא שהיא שמה לב להופעה החיצונית שלה), היא מאד אוהבת להתקשט ולהתגנדר, ואפילו יודעת מה לעשות עם כל מיני פריטי איפור, שאין לי שום מושג מאיפה היא יודעת את זה.

 

[ימימה]

יש גיל שכל הבנות הקטנות

מסקות בלהיות גברות קטנות (טוב, כמעט כולן) בלי קשר למה אמא שלהן עושה. אביגיל בין גיל 2-4 לבשה רק שמלות, ואני כמעט אף פעם לא לובשת, כנ"ל לגבי גינונים נשיים אחרים. זה איזה שלב התפתחותי מן הסתם, של פיתוח הזהות המינית (מיגדרית), או משהו כזה. למרות זאת אני חושבת שלטווח הארוך הדוגמא האישית כמו בכל דבר, תשמש מודל התנהגות מרכזי בשבילה, ואם את לא מתעסקת בזה כל היום וכל הלילה, גם היא לא תצא כזאת. טוב, לפחות אחרי שהיא תעבור את גיל ההתבגרות, שבו מתעסקים בהופעה באופן די אובססיבי

 

[ימימה]

מסקות = מתעסקות

 

[vered4]

../images/Emo140.gifחופשי עלי

והאמת היא שאני באמת כל הזמן מוקסמת.

 

[אפרתש]

קסם! אוף!

אני קוראת לנגה, לפעמים, קסם. אבל זה שמישהי כאן קוראת לחתול שלה "קסם" די הורס לי את הכינוי הזה.

 

[לאה_מ]

../images/Emo6.gif

לא נורא, שי דואג שהכינוי הזה לא יהרס לך לעוד הרבה זמן...