כמה שאלות

[h1a2i3a4]

כמה שאלות

1.האם לדעתכם הרגישות יתר וההיפגעות מדברים שנאמרים לנו ע''י אנשים אחרים היא חלק מהאופי שלנו ואנחנו רגישים מדי או פשוט זה חלק מהחרדה החברתית ?

2.האם לספר לבחור שאני מתחילה קשר איתו שיש לי חרדה חברתית או לא לספר?והאם לא לספר ייחשב כשקר?

3.האם כל עבודה נחשבת לאינטראקציה חברתית ?גם עבודה של משק בית ?או שזאת התחמקות מאינטראקציה אמיתית שיכולה להתנהל רק בעבודות פקידותיות או מכירה או שרות לקוחות וכאלה?

 

[zahike]

כמה תשובות

1. יש איזה שהוא גורם באופי שמשפיע על הרגישות שלנו ועל הביישנות. אבל הרוב לדעתי נובע ממאזן כישלונות/הצלחות שאנחנו אוספים במשך החיים. אנחנו חיים בחברה מאוד מפחידה כי אנחנו חיים בחברה מאוד חומרית ופחד מוכר! הטלוויזיה שלנו מלאה בכלבוטק ועובדה ועוד תכניות שמראות שכל העולם שודדים וגנבים. כל הזמן מגיל אפס מזהירים אותנו מכל מני סכנות, שאולי קיימות אבל לא כל הזמן. והמוח שלנו מריץ שכל האנשים כאלה. אז אנחנו מתגוננים ונסגרים ויוצרים לנו חרדה חברתית.
2. חרדה חברתית זה שם כולל להרבה תופעות של סגירות ביישנות וכו' (כולנו מכירים את הסימפטומים). זו לא מחלה או גן תורשתי פגום ולכן לדעתי לא חייבים לדבר על זה בטח לא בתחילת קשר. גם סביר שהבחור לא יודע מה זה ובשלב מוקדם בקשר זה מידע מיותר. ולא זה לא שקר! הוא אולי יבחין שאת יותר סגורה ו/או ביישנית אבל להגדיר אותך בשלב מוקדם של הקשר כ'חולה' / 'סובלת' מחרדה חברתית יקטלג אותך כחולה. לא מומלץ! תני לו לקבל את הדעה שלו עליך ממקור ראשון ולא מקטגוריות חיצוניות.
3. תפקידה של העבודה היא לפרנס אותנו! לא לספק לנו אינטראקציה חברתית. ולכן חשוב לבחור עבודה שמתאימה לכישורים שלנו, שנוכל להתפרנס ממנה, ושנהנה (או לפחות לא נסבול קשה) בה. בכל עבודה יש גם עניין חברתי כי תמיד יהיה לך בוס שיבקש שתעשי בשבילו משהו וכמובן בסוף גם ישלם לך. אז בכל עבודה יש איזו שהיא אינטראקציה חברתית. יש עבודות עם יותר אינטראקציה ויש עם פחות. אבל לא הולכים לעבודה כדי להתגבר על החרדה החברתית. הולכים לעבודה להתפרנס!

 

[h1a2i3a4]

הבעיה היא שהאינטראקציה היחידה שלי עם אנשים

היא בעבודה,בגלל שאין לי חיי חברה .
אני יודעת שהולכים לעבודה כדי להתפרנס ,אבל לי חשוב יותר הקטע החברתי של אינטראקציה עם אנשים.ולכן שאלתי אם בעבודה אחרת שהיא לא משק בית יש לי יותר סיכוי לאינטראקציה חברתית עם אנשים.אם תפקידה של העבודה לא לספק לנו אינטראקציה חברתית ,למה נוצרות חברויות במקום עבודה?הרי אנשים באים לעבודה ומדברים ומתחברים עם אנשים אחרים..
בקיצור,הקטע החברתי חשוב לי מאוד אפילו יותר מפרנסה .
אבל בגלל שזה משק בית כנראה זה פחות מדאיג אותי מאשר אם הייתי עובדת כפקידה עם עוד פקידים ופקידות מסביבי.ולכן חשבתי שהעבודה במשק בית היא סוג של התחמקות מלהתמודד עם הקטע החברתי

 

[zahike]

גם לא הולכים ללשכת תעסוקה למצוא עבודה אלא לקב

ל דמי אבטלה.
כלומר הרבה פעמים שאנחנו מתכוונים לדבר מסוים אנחנו מקבלים דבר אחר 'על הדרך'.
אז כן הולכים לעבודה להתפרנס!
אבל 'על הדרך' מכירים אנשים נוצרות חברויות ויש אינטראקציה עם אנשים (טובה ורעה).
כמו שכתבתי הרבה פעמים התרופה הכי טובה לחרדה חברתית היא לחיות את החיים. ושלב ראשון של לחיות זה שיש לך את האמצעים לחיות וזה פרנסה ועבודה.
בהמשך לנושא הפרנסה יכולות וצריכות להיות לנו שאיפות להתקדם בחיים ולעוד דברים שאנחנו רוצים. העובדה שאת עובדת במשק בית לא אומרת שאת לא יכולה לחפש במקביל עוד דברים. אפשר לחפש עבודה יותר טובה תוך כדי המשך העבודה הזאת (הרבה עושים את זה) אפשר למצוא תחומי עניין ולחפש אנשים שמתעניינים גם בנושא ואז האינטראקציה יותר קלה. דרך טובה לזה היא לחפש כאן בפורומים נושא שמעניין אותך ולהצטרף לעוד פורום חוץ משלנו. וכו'.
בקיצור הייתי מציע לך קודם כל לשמור על העבודה שלך כרגע! דבר שני אפשר בזמן הפנוי לחפש עבודה נוספת/אחרת שאולי תיתן לך אינטראקציה יותר טובה עם אנשים או כל דבר אחר שאת רוצה.
בהצלחה

 

[h1a2i3a4]

אני לא יכולה לחפש עבודה יותר טובה

כי אין לי ניסיון פקידותי בכלל.ודבר שני יש לי בעיה של אינטראקציה עם אנשים אחרים בעבודה.לגבי לחפש תחומי עניין ,חשבתי שדווקא פה אני אוכל ליצור ליצור קשר עם אנשים ולכן כתבתי שמי שנמצא כמוני באותה הבעיה שאין לו עם מי לצאת וכו' שיפנה אליי ,אבל אף אחד לא פנה .אני לא יכולה להכריח אנשים אם הם לא רוצים.אין לי מה לחפש בפורום אחר.רק כאן אנשים יכולים להבין אותי ואני אותם.

 

[zahike]

את יודעת יש עוד עבודות חוץ משק בית ופקידות

ואני רואה גם שיש לך כאן אינטראקציה לא רעה בכלל. את כותבת, מגיבים לך, את בהחלט דמות פעילה בפורום.
וזה תפקידו של פורום מקום הוא מקום להביע דעות ולהגיב על דעות של אחרים.
היתרון והחיסרון של הפורום שהוא מקום בטוח. הוא מאפשר לנו להתבטא מהנוחות והביטחון (האנונימיות) של החדר שלנו.
אבל עדיין המעבר לעולם האמתי הוא קשה. ולפעמים אחר כי הדמות שאנחנו מביאים כאן הרבה יותר בוטחת מאשר בחוץ. במיוחד לנו הח"חתיים.
לפעמים המעבר לא פשוט הייתה לי ידידה בפורום ריקודי עם שהיינו מתכתבים המון. פעם אחת נפגשנו והיא ראתה שבמציאות אני הרבה יותר סגור מאשר בפורום והקשר ניתק. מאז אפילו לא התכתבנו בפורום יותר.
אז כן הסיכונים בחוץ נשארים כמו שהם אבל עדיין פתחנו פתח ואפשרות. (היו לי גם הרבה קשרים שהתחילו בפורום והצליחו בעולם האמתי).
תראי יש לך את הבסיס שהוא העבודה במשק בית שמחזיקה אותך וגם את פורום לשמוע ולהשמיע דעות. זו התחלה. מכאן אפשר להמשיך לגדול
בהצלחה

 

[zahike]

אה ... ונזכרתי

בזכות הבסיס שלך (עבודה ופורום) את יכולה יותר בקלות לחשוב לאיזה כיוון כדי לך לפתוח לעצמך.
וכדאי לנסות כיוונים שלא חשבת עליהם קודם כי את לא יודעת מה יחכה לך שם. מה שרואים מכאן לא רואים משם ואולי תמצאי מקום להתפתח בו.
מה שחשוב זה לא לשבת במקום כי אז מגיעות המחשבות והפחדים.
מה לעשות ? לעשות !

 

[Kakashi]

אני אענה רק על השאלה השניה

איך שאת מרגישה, אין כאן נכון או לא נכון.. זה תלוי בך ואיך שאת מרגישה עם אותו אדם.
אם את בוחרת כן לספר אז כדאי גם להבהיר לו באמת שזו לא מחלה או משהו, זה דבר שאפשר לעבוד עליו.
אם את בוחרת לא לספר זה לא ייחשב שקר, זה דבר אישי ולא חייבים לספר הכל על ההתחלה.. אולי יהיה לך נוח יותר עם אותו אדם בהמשך ואז יהיה קל יותר לספר.

שוב, איך שאת מרגישה.

 

[r u t i m]

לגבי רגישות יתר

גם וגם. אנשים שיש להם נטייה גנטית לח"ח נולדים עם רגישות יתר לריחות, קולות ועוד.
איך משתמשים ברגישות הזו- לטובה או לרעה- זו כבר החרדה.